102. קונפינו
אין ולא יכולה להיות כל טענה נגד קונפינו, כי התרשל בקשר לאי-גילוי של הזיוף והמרמה בצו הירושה. הרי קונפינו כלל לא היה בתמונה בעת התרמית בשנת 2012 – התרמית הייתה עליו ועל אביו המנוח הנרי. שניהם חיו באותה עת בארה"ב, וכמובן שלא יכלו לדעת ולא היה עליהם לדעת, שמתחזה כלשהו מזייף בישראל צו ירושה להנרי המנוח בעודו בחיים.
ואמנם, כל שנטען ביחס לקונפינו התייחס למעשה רק למחדלים נטענים משנת 2016 ואילך, על כך אעמוד בהמשך בנפרד.
103. נצר
כל המעורבים ביקשו לייחס לנצר אשם תורם, וכך להקטין מאחריותם לנזק אותו הוא סבל ותבע. בהקשר לצו הירושה נטען, כי היה על נצר להבחין בקשיים מעוררי החשד ולפעול בהתאם, וכי הוא לא עשה די הצורך בעניין.
אינני רואה לכך כל יסוד.
נצר התגורר בארה"ב לקראת ובעת עשיית העסקה; הוא לא היה בקשר ישיר עם המוכר המתחזה, ולא טיפל בעצמו בעסקה; ולשם כך הוא אף שכר את שירותיו של עורך דינו הישראלי שמחיוף. כיוון שכך, נצר לא ידע דבר ולא נחשף לדבר מעבר למה שידע באמצעותו ומכוחו של שמחיוף. בפרט לא היה נצר מודע לעניין הירושה ורישומה רק תוך כדי העסקה, אלא מעת שנודע לו הדבר מפי שמחיוף ביום 18.3.12. אלא שדווקא אז הפגין נצר זהירות רבה, והציע לעורך דינו שמחיוף במכתב ה"כשרות" מיום 23.3.12 [מ/36] "לראות את המסמכים הקשורים להעברת השמות כדי לראות שהכל היה שם כשר".
נצר נזהר ושאל וחקר, אך עורך דינו שמחיוף השיב לו שהירושה נרשמה בלשכת הרישום, ובכך הניח את דעתו. נצר סמך על הייעוץ המקצועי של עורך דינו, ואין לייחס לו כל רשלנות בשל כך. בוודאי ששמחיוף אינו יכול לטעון כנגד נצר על כך שסמך על עצתו של שמחיוף. ואולם גם ללוי וללשכת הרישום אין לבוא בטרוניה על נצר, שפעל בזהירות ובהסתמך על ייעוץ משפטי, ודי להם בטענות נגד עורך הדין שמחיוף.
סופו של עניין זה, אין לייחס לנצר כל אשם תורם בקשר לאי-גילוי הזיוף שבצו הירושה או בקשר לרישומה של הירושה.
ג. רשלנות בקשר לאי גילוי ההתחזות של המתחזה ולזיוף תעודת הזהות
104. את הרשלנות הנטענת בעניין זה ניתן לבחון בשני היבטים: מתוך עיון בתעודת הזהות המזויפת עצמה, ומתוך מכלול הנסיבות.
105. אקדים ואומר, כי אינני רואה כל רשלנות של מי מהצדדים בקשר לאי-גילוי הזיוף והמרמה מתוך עיון בתעודת הזהות המזויפת עצמה.
כזכור, תעודת הזהות המזויפת שנחזתה למקורית, זו מהפלסטיק, הובאה ע"י המתחזה למשרדו של שמחיוף יומיים לאחר החתימה על החוזה, כאשר עד אז היה החוזה מופקד בידיו הנאמנות של שותפו של שמחיוף, שפיצר. וכאשר הובאה תעודת הפלסטיק, בדק אותה שפיצר ואף צילם אותה, ובהמשך אף השווה את הצילום שלה לצילום קודם שנמסר לו ע"י לוי בעת החתימה.
גם במהלך המשפט עיינו כולנו, הצדדים ובאי כוחם ואף אני, בצילום תעודת הפלסטיק וגם בצילום שנמסר ע"י לוי. על פניו, לא ראינו כל פגם ברור ואף לא פגם מחשיד בשתי התעודות, לא בזו מהפלסטיק שהצילום שלה נעשה ע"י שפיצר [מ/50], ולא בצילום שהיה בידי לוי ואשר אותו מסרה לוי לשפיצר [מ/49]. יחד עם זאת, כאשר יודעים אנו שמדובר בתעודות מזויפות, וכאשר השווינו בין הצילומים, הצלחנו למצוא "בזכוכית מגדלת" אי-התאמות מסוימות בין שני המסמכים. שוני אחד הוא במיקום של הכוכביות שמעל התאריך העברי, ושוני שני ומינורי הוא ברווח שבין הספרות של מספר הזיהוי.