שמחיוף אמנם טען שהיה במשרד בדרכו מהחופשה לישיבה במקום אחר, וראה את המתחזה "לדקה וחצי". מצד אחד, הוא העיד ש"בטוח שראיתי את המוכר", אך מצד שני הוא מסתייג שזה רק "כנראה", ושאינו זוכר זאת בוודאות ובמפורש. הוא גם לא זיהה את המתחזה בבית המשפט. האמור לעניין זה בס' 26 לתצהירו נסמך רק על עיון במסמכים, ועל כך שאימת את החתימה; אך בחקירתו הנגדית הוכח שלא אימת את החתימה כאשר המתחזה ונצר-האב לנגד עיניו, אלא רק בדיעבד, בדרך של "אשרור" [לכל האמור לעיל ראו עמ' 1352-1348, 1379-1375].
מצד שני, שמחיוף פעל באמצעות שותפו שפיצר, אשר פגש את המתחזה פעמיים, גם בפגישת החתימה ביום 27.3.12 במשרדה של לוי, וגם בעת ההזדהות עם תעודת הזהות מהפלסטיק ביום 29.3.12 במשרד שפיצר-שמחיוף. לכן, יש לייחס לשמחיוף את כל ששותפו שפיצר ידע, ואת כל שהיה עליו לדעת בנסיבות אלו. ואולם כאן אשוב ואזכיר כי שפיצר פעל כהלכה, בזהירות ובקפדנות, ולא נפלה שגגה או רשלנות בהתנהלותו. כזכור, המתחזה הגיע לפגישת החתימה ללא תעודת זהות מקורית, אך אין בכך כל סממן מחשיד, והדבר קורה לא פעם ולא פעמיים. כל שמתחייב מכך הוא לעמוד על הצגת תעודת הזהות המקורית, אך הנה שפיצר פעל בדיוק בדרך זו. ומעבר לכך, לא היה ולא נטען כל דבר אחר מחשיד בהתנהלותו של המתחזה במהלך המפגשים שלו עם שפיצר.
אינני מתעלם מכך ששמחיוף היה ער לעניין נוסף. התרשמותו של שמחיוף הייתה, שלוי טעתה בזהות הלקוח שלה עד לשלב בו שונתה טיוטת החוזה (כך שדוד קונפינו החליף את הנרי כמוכר). ואולם גם דבר זה לא היה צריך להעלות חשד בליבו של שמחיוף לגבי התחזות של המוכר, שהרי הוא ייחס זאת לבלבול ולטעות של לוי. נכון שהדבר חייב אותו לבדוק את מסמכי הירושה, ועל כך כבר עמדתי לעיל; ואולם אין בכך להוות סימני אזהרה נוספים העולים מתוך התנהלות המתחזה.
אסכם עניין זה, כי אינני רואה רשלנות של שמחיוף באי-זיהוי דבר המרמה מתוך התנהלותו של המתחזה וכלל הנסיבות.
108. לוי
לוי היא עורכת הדין של המתחזה. היא זו שפגשה בו לראשונה. היא זו ששוחחה עימו. היא זו שהביאה אותו לעסקה. ללוי היו כל ההזדמנויות להכיר את המתחזה ולזהות סימנים מחשידים בהתנהלותו. ולכן היה עליה להעמיק חקר בנושא זה, בטרם אפשרה לעסקה להתקדם, ובטרם אפשרה לגורמים המעורבים האחרים להסתמך על כך – וכוונתי גם לצד השני לעסקה, נצר; גם לעורך הדין שכנגד, שמחיוף; וגם ללשכת הרישום.
עניין אחד שחייב היה לעמוד לנגד עיניה של לוי היה התנהלותו של המתחזה בקשר לצו הירושה: הזמן הרב שחלף עד להבאתו של הצו; התאריך העדכני של ההעתק שהובא בניגוד לגרסה המקורית של המתחזה מספר חודשים קודם לכן, שיש בידיו כבר צו; והגרסה שנתן לדבריה לעניין משפחתו וזכויותיו כיורש. עמדתי על כך בדיון דלעיל, בשאלת צו הירושה.