אינני נכון לקבל טענה זו.
הנרי המנוח נפטר בשנת 2016, ודוד קונפינו דאג באותה שנה להוציא צו קיום צוואה בארה"ב, ארץ מושבם של שניהם. אמנם נכון שמושונוב, עורך דינו ובן דודו של הנרי המנוח התקשר לדוד קונפינו לנחמו, ואז הזכיר לו את דבר קיום המקרקעין בישראל. אך אין פירושו של דבר שדוד קונפינו היה צריך לצאת מגדרו ולאוץ לישראל באופן מיידי כדי להוציא צו קיום צוואה בישראל ולרשום את זכויותיו לפי אותה צוואה בלשכת הרישום. אין זו חובתו של יורש לפעול בדחיפות כזו, מה גם שבשנת 2019 כבר פעל בעניין. לעניין זה ראו: ת"א 1521/05 הררינג נ' רשם המקרקעין נתניה (5.8.10).
זאת ועוד. לא נגרם לנצר כל נזק אמיתי נוסף בגין התקופה משנת 2016 ואילך, שאותו תובע נצר מקונפינו בתיק זה. הרי כל הכסף בגין עסקת המרמה שולם כבר למתחזה, וכל ההוצאות הוצאו כבר. ומה שנתבע בגין תקופה זו ע"י נצר הם הפרשי הצמדה וריבית בלבד, המייצגים את מחיר הכסף, את שיערוכו, ולא הפסדי ממון נוספים. כלומר מדובר באותו נזק מקורי כערכו היום, ולא בנזק שנוסף על כך.
110. ב"כ לוי טען בשולי סיכומיו שבעל-פה טענה נוספת נגד קונפינו. אליבא דידו של ב"כ לוי, קונפינו נהנה מן ההפקר בהשבחת המקרקעין, המוחזרים כעת לאביו המנוח בשל ביטול העסקה, ואשר יעברו אליו בהמשך לנוכח צו קיום הצוואה האמיתי.
השבחת המקרקעין כיצד? במסגרת העסקה שולמו לוועדה המקומית לתכנון ובנייה ולמועצה המקומית היטלי השבחה ופיתוח. תשלומים אלו שולמו אמנם ע"י המתחזה, באמצעות לוי, מתוך התמורה החוזית שקיבל מנצר – אך לדעת ב"כ לוי, ההתעשרות של קונפינו היא "על חשבון" נצר ששילם למתחזה, ומכאן שגם על חשבון הצדדים השלישיים שחבים כלפי נצר בשיפוי על נזקיו, קרי על הכסף ששילם ואבד.
אינני רואה לקבל טענה זו.
מדובר בניסיון בוטה להרחבת חזית שלא כדין. הרי מדובר כאן בעילה מדיני עשיית עושר ולא במשפט, עילה חדשה שכלל לא נטענה ולא התבקש בגינה כל סעד באף אחת מהודעות צד ג' שבתיק; וודאי שלא בהודעה היחידה נגד קונפינו שנותרה על כנה, היא ההודעה של נצר; ולא כל שכן מפיה של לוי, שכלל לא נתנה הודעת צד ג' בתיק. אמת, מדובר בטענה או בתביעה שניתן היה להעלותן בתיק זה, אך הדבר לא נעשה. לא הייתה לכך כל התייחסות מפורשת במהלך ניהול המשפט. ואין לאפשר זאת בדרך של הרחבת חזית בסוף הסיכומים.
ה. חלוקת האחריות
111. מצאתי, אפוא, כי שלושה מבעלי הדין התרשלו ותרמו בכך לנזק שנגרם לנצר – אבדן הכסף שהשקיע והוציא במסגרת ולצורך רכישת המקרקעין. השלושה הם לוי, לשכת הרישום ושמחיוף. אלמלא התרשל כל אחד מהשלושה, הייתה נמנעת התוצאה. אם מי מהם היה מאתר את הבעייתיות בצו הירושה – היה אותו צד חוקר בדבר ומונע את רישום המקרקעין על שם המתחזה כ"דוד קונפינו", ומכאן שהעסקה עם נצר לא הייתה יכולה להתקדם ולהתבצע. ואם לוי הייתה מזהה את הבעייתיות בהזדהותו של המתחזה כ"דוד קונפינו" – הייתה מונעת את ביצוע העסקה. ולא רק שהיה בידיהם לגלות זאת – הם היו מונעי הנזק הטבעיים והזולים ביותר.
עוד מצאתי, כי לנצר לא היה אשם תורם בעניין, וכי לקונפינו לא הייתה כל תרומת רשלנות לעניין.