15. מושונוב טיפל במקרקעין עבור בן דודו הנרי המנוח (בעודו בחיים), ואולם מעורבותו לא התמצתה בעריכת הצוואה הישראלית למנוח.
מושונוב שילם עבור המנוח את מס הרכוש שחל על המקרקעין במשך השנים, עד לביטולו של המס בשנת 2000, ואף טיפל עבורו בהחזרי מס ששילם [ס' 22 ונספח ט' לתצהיר מושונוב; ועדותו בעמ' 358-357]. הוא ערך בירור בוועדה המקומית לתכנון ולבניה שורקות ביחס לאפשרויות הבניה במקרקעין ולפרטי המקרקעין המעודכנים לאחר הפרצלציה [ס' 23 ונספח י' לתצהיר מושונוב; ועדותו בעמ' 351 ובעמ' 362]. הוא בדק עבור המנוח ולבקשתו מהם ההליכים הנדרשים לצורך מכירת המקרקעין [בעמ' 352]. הוא הוציא מעת לעת נסחי רישום של המקרקעין [בעמ' 353]. הוא עבר לעתים תכופות ביישוב על מנת לבדוק האם החלה בנייה במקום [בעמ' 354-353]. לאחר פטירת המנוח הוא הזכיר לבנו, דוד קונפינו, את דבר קיומם של המקרקעין בישראל [עמ' 366]. מושונוב הוא גם זה שגילה בשנת 2019 את דבר התרמית, כשהוציא מיוזמתו נסח של המקרקעין, והוא הודיע על כך באופן מיידי לדוד קונפינו [ס' 27 לתצהירו; ועדותו בעמ' 382 ו-391].
16. בנובמבר 2011, בעוד המנוח בחיים, שלא בידיעתו של המנוח וגם שלא בידיעת בנו דוד קונפינו ושלא בידיעת מושונוב – הגיע המתחזה למשרדה של לוי, הציג עצמו בתור דוד קונפינו, יורשו הבלעדי של המנוח שהלך לבית עולמו (אף שבעולם האמיתי זה טרם נפטר!), וביקש ממנה שתייצגו במכירת המקרקעין.
עובדות אלה אינן שנויות עוד במחלוקת, שכך עשה המתחזה.
17. אשר למה שהתרחש באותה פגישה במשרדה של לוי, ובעיקר אלו מסמכים הציג המתחזה בפני לוי – רב הנסתר על הגלוי.
גרסתה של לוי בעניין זה "התפתחה" והשתנתה במהלך ההליך: מכתב ההגנה, דרך תצהיר שניתן בתשובות לשאלון ששלח התובע, בהמשך בתצהיר העדות הראשית בתיק, ולבסוף בחקירתה הנגדית בבית המשפט. גרסתה אף עברה תהפוכות תוך כדי החקירה הנגדית, בהתאם למהלך החקירה ולשאלות שנשאלה.
בכתב הגנתה טענה לוי, כי המתחזה הביא עימו לפגישה תעודת זהות, דרכון, צו ירושה מקורי ונסח טאבו (בס' 5). בתשובה לשאלון "נעלמו" הדרכון ונסח הטאבו, אך הודגש כי צו הירושה שהובא היה "מקורי (בכיתוב כחול על גביי ניר לבן כפי שהיה נהוג במועד שהוצא)" [מ/56א]. בתצהיר "נעלם" גם צו הירושה מאותה פגישה, אך שבו והופיעו נסח הטאבו והדרכון [בס' 5 ו-7 לתצהירה]. בעדותה של לוי בבית המשפט לא הייתה גרסה עקבית לגבי הבאתו של נסח הטאבו, והוא "הופיע ונעלם" [השוו את האמור בעמ' 856 ובעמ' 859]. גם תעודת הזהות "נעלמה" ככל שהתקדמה החקירה [עמ' 969]. במקום מסוים אף העידה לוי שהמתחזה לא הביא עימו כל מסמכים שהם לפגישה הראשונה [עמ' 859-858]. לוי לא הצליחה ליישב את הסתירות בין הדברים.
זאת ועוד, חלק מדבריה של לוי מעוררים תהיות קשות לעצם תוכנם והגיונם. כך, למשל, ביחס להצגת הדרכון בפגישה הראשונה. אם הוצג הדרכון בפגישה הראשונה או אף לאחר מכן – מדוע הוצג הדרכון, כאשר המתחזה מוסר שהוא תושב ישראלי, ואף הציג תעודת זהות ישראלית? מדוע לא שאלה זאת לוי מיד כשהוצג באותה פגישה? ומדוע לא בררה זאת בהמשך, כאשר נושא התושבות עלה מפורשות בתצהיר המוכר למיסוי מקרקעין שאותו היא הכינה ואימתה עם עריכת העסקה [מ/48]? אין לכך תשובה מניחה את הדעת בעדותה של לוי [ראו עדותה בעמ' 876-875, ובהמשך בעמ' 882-879]. יתרה מכך, בשלב מסוים היא העידה שכלל אינה זוכרת את עניין הדרכון [עמ' 1133].