20. לא שוכנעתי שהמתחזה הציג ללוי באותה פגישה ראשונה תעודת זהות במתכונת כלשהי. לדעתי ניתן להוסיף ולקבוע באופן פוזיטיבי, שהמתחזה לא הציג בפניה של לוי בשום שלב שהוא כל תעודת זהות "מקורית"; ובאומרי "מקורית", כוונתי ל"פלסטיק" ולא למסמך נייר הנחזה להיות צילום של תעודת זהות. למסקנה זו אני בא על יסוד ראיות חיצוניות ואובייקטיביות, אליהן אדרש בהמשך בהקשר אחר. ואולם אקדים את המאוחר כבר כעת לצורך עניין זה.
כפי שעלה מהראיות, והדבר אינו עוד במחלוקת, המתחזה הגיע למעמד החתימה על חוזה המכר ללא תעודת זהות מקורית. לוי הציעה לעו"ד שפיצר ("שפיצר"), שותפו של שמחיוף, שנכח בפגישת החתימה במקומו של שמחיוף, את צילום תעודת הזהות שבידיה. שפיצר נטל את הצילום, אך עמד על הצגתה של תעודה מקורית. לכן סוכם ששפיצר ייקח את החוזים החתומים למשרדו ולא ישחררם אלא לאחר שהמוכר יזדהה בפניו עם תעודת זהות מקורית [עדות לוי, בעמ' 958-954; עדות שפיצר, בעמ' 1238-1236]. ואמנם, בחלוף יומיים התייצב המתחזה במשרד שפיצר-שמחיוף והביא עימו תעודה מפלסטיק הנחזית להיות תעודת זהות מקורית [עדות שפיצר, בעמ' 1270, 1274; נספח 12 לתצהיר נצר].
בשלב זה היו בידי שפיצר שני צילומים של תעודת הזהות של המתחזה: הצילום שהיה בידי לוי לפני מעמד החתימה, ושהיא מסרה אותו לשפיצר באותו מעמד [מ/49]; והצילום מתעודת הפלסטיק שהציג המתחזה, ואשר צולם במשרד שפיצר-שמחיוף [מ/50]. אך ראו זה פלא: בהשוואה בין שני הצילומים ניתן להבחין בהבדלים בין השניים! בצילום שפיצר הכוכביות שמעל התאריך העברי מופיעות במרכז, ואילו בצילום לוי הן מעל התאריך העברי אך צמוד לימין. הבדל נוסף הוא, שבצילום שפיצר יש רווח בין הספרות של מספר הזיהוי, ובצילום לוי אין. אמת, מדובר בהבדלים מינוריים, לא כאלה שניתן היה להבחין בהם במבט ראשון. אולם עצם קיומם של ההבדלים מוכיח, כי מדובר בצילומים של שתי תעודות שונות זו מזו, או יותר נכון של שני מסמכים שונים זה מזה. דא עקא, אין להניח שהמתחזה טרח לזייף תוך זמן קצר שתי תעודות זהות "מקוריות" מפלסטיק – מדוע שיעשה כן? אין זה מדרכם של נוכלים לעשות כן. הדבר אף אינו מתיישב עם כל היגיון אחר. הטעם היחיד להפקתה של תעודת הפלסטיק שהוצגה לשפיצר הוא, שלא הייתה למתחזה כל תעודת פלסטיק "מקורית" אחרת בנמצא, ומה שהוצג עד אותה עת היה צילום של משהו אחר (תדפיס מעיבוד מחשב או הדבקות נייר או כל מתכונת זיוף אחרת שאינה מפלסטיק ואינה נחזית כשלעצמה כ"מקורית").
לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שלא היו בנמצא שתי תעודות "מקוריות" מפלסטיק שצולמו, אלא תעודה אחת "מקורית" מפלסטיק ועוד זיוף שאינו כזה. כיוון שכך, וכיוון שאני מאמין לשפיצר (שעדותו בכללותה הייתה מהימנה) שהצילום במשרדו נעשה מתעודה מפלסטיק – אינני נכון לקבל את עדותה של לוי, שהיא קיבלה לידיה מהמתחזה תעודת זהות "מקורית" מפלסטיק, ושהיא (או מי ממשרדה) צילמה תעודה "מקורית" שכזו.