ההסכם קובע כי "כל סכום אשר לא שולם במועד יהיה צמוד..." מדובר בסעיף שדן בהפרה – אי תשלום במועד. כמפורט לעיל, הריטיינר שולם כסדרו במועד, ואין לגבי כך כל טענה. הריבית ה"קצוצה" אותה מבקשת התובעת לגבות הינה בגין הסכומים הנוספים. ברור שאת אותה יתרה לא היה צורך לשלם במועד בו שולם הריטיינר.
התובעת מעולם לא דרשה סכומים נוספים מדי חודש, לא שלחה דרישת תשלום, לא שלחה חשבונית ואפילו לא שלחה מייל כלשהו שדורש את התשלום באופן מיידי – אם לא הגיע המועד לתשלום, כיצד מנסה התובעת לטעון שמגיעה לה ריבית?
בתמצית סיכומי תשובת התובעת:
36. בנוגע לטענות המקדמיות, התובעת מפנה לסעיף 2 לסיכומיה. לשיטתה, הנתבעות לא עמדו בנטל להוכחת טענותיהן.
37. גרסת הנתבעות כי קיים תנאי "הצלחה" אינה תואמת את לשונו הברורה של ההסכם, וראיות מזמן אמת. גרסת הנתבעות כי הסיכום הוא שתשלום מעבר לריטיינר מותנה ב"הצלחה",
--- סוף עמוד 11 ---
מהווה ניסיון בדיעבד לקרוא לתוך ההסכם תניה שלא נכתבה בו. טענות הנתבעות הן טענות מאולצות שנוצרו לצורך הליך זה.
בשום שלב לא נכתב כי תשלום היתרה הצבורה יהיה מותנה ברווחיות של איזה מן הפרויקטים.
הנתבעות, ולמצער בר-אמנה, בזמן אמת, לא כפרו בחוב.
גרסת הנתבעות לקיומו של תנאי בדבר "הצלחה", אינה מתיישבת עם העדויות, השכל הישר או ההיגיון העסקי.
38. הוכח כי הרציונאל לאי גביית היתרה הצבורה נולד בשל קשיי תזרים של יש"ע הירוקה בתחילת דרכה. מטעם זה, הסכימה התובעת לקבל תשלום חודשי זעום, ולהמתין לבקשת הנתבעות, עד כניסת כספים. בין הצדדים נערך הסדר מסחרי פרטני, הכולל 18% תוספת שנתית, המשקפת את ההנחה הגדולה על שכר הטרחה, והסיכון בעסקה זו.
39. אורות יש"ע העלתה לראשונה בסעיף 41 לסיכומיה את הטענה כי נספח 9 לתצהיר, הינו "כרטסת מזויפת". ברם, לא סתרה את הכרטסת.
עצם מתן השירותים או היקף השעות, מעולם לא היה שנוי במחלוקת.
40. אין כל הצדקה להפחתת הריבית. יצוין, לא נטען על ידי אורות יש"ע להפחתת ריבית מכוח סמכות בית המשפט לפי סעיף 15 (א) לחוק החוזים.
יודגש, אין מדובר ב"ריבית", כמקובל, הנתבעות קיבלו תעריף מוזל ביותר של שכר טרחה, וכל שסוכם הוא שההפחתה של התעריף תוקטן, ככל שהתשלום יתאחר.
לחילופין, יש להורות על הפחתה מידתית, בין על ידי קיצור התקופה ובין על ידי העמדת שיעור הריבית על סכום ראוי. מן הראוי לפחות לחייב בריבית משנת 2018.