ג. שלישית, גם נסיבות תיק זה אינן תומכות בקיומו של "מצג" כלשהו. כפי שהובהר, גם לו הייתי מניח כי פייזר יצרה מצג כלשהו הקושר את הוויאגרה לפטנט 1 – בכל הנוגע לפטנט 2 המצג היה דווקא "מצמצם", כאילו הוויאגרה "קשורה" רק לפטנט 1 ופטנט 2 אינו מגן עליה. במקרה כזה, הייתה אוניפארם עשויה לטעון כי החלה לשווק את התכשיר "תרים" עוד בתקופת פטנט 2 לנוכח המצג כאילו הדבר מותר, וכאילו תוקפו של פטנט 2 מצומצם מכפי שהוא באמת. אך לא כך נטען, ומן החומר אף עולה שלא כך ארע. על פי טענותיה של אוניפארם עצמה, נודע לה כי פייזר האריכה את תוקף פטנט 1 תוך הסתמכות על הליכי רישום הוויאגרה רק במהלך ההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי. העניין לא נזכר כלל בכתב ההגנה של אוניפארם, והוא לא עמד ברקע השיווק של "תרים". ברקע עמדו טענות אחרות של אוניפארם, שדווקא עולה כי הכירה היטב את פטנט 2 ואת טענת פייזר כי הוא מגן על הוויאגרה. הטענות היו כי אין תוקף לפטנט 2, למשל מפני שאין בו חידוש, התקדמות המצאתית או כי התביעה של פייזר חמדנית ורחבה מדי. כך – ולא מפני שנוצר מצג לפיו פייזר עצמה אינה סבורה שפטנט 2 מגן מפני שיווק תכשירים לטיפול ב-ED שבהם החומר הפעיל הוא סילדנאפיל. עולה אפוא כי גם בהיבט זה אין מקום לקביעה כי פייזר יצרה מצג כלשהו שמונע ממנה מלטעון כי אוניפארם הפרה את פטנט 2.
7. המסקנה היא שאין מקום לקבוע כי פייזר מנועה מלטעון שאוניפארם הפרה את פטנט 2. אוניפארם לא הציגה, במסגרת טענותיה כמשיבה לערעור או במסגרת הערעור שכנגד, טיעון משפטי מבוסס אחר שבכוחו להצדיק את התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. פייזר אינה מושתקת, אם כן, מלהעלות את טענותיה בדבר הפרה, ויש לברר את טענות הצדדים במסגרת תביעת ההפרה לגופן. בית המשפט הכריע בחלק מן הטענות, ולמעשה ניתן לחלק את ההתייחסות לטענות הצדדים בפסק הדין לשלוש קבוצות. בקבוצה הראשונה ישנן טענות שבית המשפט המחוזי הכריע בהן, למשל קבלת עמדתה של פייזר ביחס לסוגיית ה"הפרה". בקבוצה השנייה ישנן טענות שבית המשפט המחוזי הביע לגביהן עמדה לא סופית. למשל, ביחס לעמדה של אוניפארם בדבר העדר התקדמות המצאתית ציין בית המשפט המחוזי כי "מבלי לקבוע מסמרות אציין כי נראה שאוניפארם התקשתה להרים את הנטל ולהוכיח את המוטל עליה בעניין ההתקדמות ההמצאתית" (פסקה 122 לפסק הדין). קביעה זאת לא נומקה באופן ממצה. קבוצה שלישית – טענות שבית המשפט המחוזי לא הכריע בהן אף לא לכאורה, לנוכח התוצאה שאליה הגיע, למשל טענות אוניפארם בדבר היותה של התביעה חמדנית, טענות ביחס להליכים שהתקיימו במדינות אחרות ויכולים להיות רלוונטיים גם להליכים בישראל, או טענות נגד התוקף העצמאי של פטנט 2. עוד נוסיף כי בכל מקרה – וזה הסעד שביקשה פייזר בערעור – קבלת הערעור אינה מסיימת את ההליך, שכן אם תיקבע אחריות אוניפארם יהיה על בית המשפט המחוזי לדון בשאלת תוצאות ההפרה והסעדים.