26. הנתבע טוען כי לאור מערכת היחסים העכורה בין הצדדים, לא הבשיל הסכם השיתוף לכדי הסכם תקף, על-בסיסו יוכלו השותפים להוציא הפרויקט אל הפועל כיזמים משותפים.
התובע טוען כי מדובר בטענה מלאכותית המבקשת לתת משקל למחלוקת, אותה הגדיר התובע כ"קטנה ושולית", שהתגלעה בקשר עם תכנון המחסנים בבניין, אשר היה ניתן בנקל לפתור אותה, ולגרסת התובע, המחלוקת האמיתית נובעת מאי-השלמת הנתבע 1 עם אחוז זכויות התובע בקרקע, ופוטנציאל הרווח שלו מהפרויקט, הנלמדת מנסיונות הנתבע לרכוש ממנו את דירתו או להציע ביצוע הפרויקט כדיירים באמצעות יזם חיצוני.
אינני סבורה כי יש לקבל את טענת התובע.
ראשית, ההצעה לרכוש מהתובע את זכויותיו נשלחה לו במהלך המשא-והמתן לקראת החתימה על הסכם השותפות, ואף מר שמו היה שותף לה.
בשלב זה היו אי-הסכמות רבות בין הצדדים ואי-וודאות גדולה באשר ליכולתם לקדם פרויקט ביחד, ומטבע הדברים מצב של פחות שותפים, מפחית את המחלוקות ומקל על קבלת החלטות.
הצעות חלופיות במקום ביצוע פרויקט כיזמים משותפים, על רקע המחלוקות הרבות שהעידו עליהם התובע, הנתבע, עו"ד לוינזון, מר שמו, והאדריכל מאייר, אינן בלתי סבירות, ולא הוצגה ראיה ממשית המלמדת כי יש בהן מהלך פסול כל שהוא.
התובע אף לא הביא ראשית ראיה להשערתו בעניין השותפות ברווח בין הנתבע והיזמים החיצוניים.
27. התובע פרט שיקולים כלכליים ומיסויים לאי-מכירת דירתו והעדפת ביצוע הפרויקט כיזם שותף, ואף הגיש חוות-דעת מומחה למיסוי בעניין זה, שלא הוזמן להעיד.
התובע ביקש להצהיר על חוות-הדעת כחלק מהעובדות הידועות לו.
בית-המשפט אינו מוצא מקום להידרש לטענות אלו, מאחר ואין להן רלוונטיות להכרעה.
שיקוליו של התובע לבחור בקידום הפרויקט הם שיקולים כלכליים רציונליים ולגיטימיים, אשר הובילו אותו להתקשר בהסכם השיתוף, ולקדם את התכנון על-מנת שיהיה ניתן לממשו ולהוציא הפרויקט אל הפועל.
הנתבע מצדו בחן דרכים נוספות לקידום פרויקט והציען לתובע.
התובע והנתבע, איש איש משיקוליו, התקשרו בהסכם השיתוף, וקבעו כי הוא מותנה בהגעה להסכמה תכנונית, שטרם הבשילה במועד בו הגיעו להסכמה בנוגע לפרטים אחרים הקשורים בפרויקט, ועל-פי התנאי התכנית המוסכמת היתה אמורה להיות מצורפת להסכם.
מרגע זה היה בידי שניהם פוטנציאל לפרויקט רווחי באופן שוויוני ותואם את אחוז הזכויות שלהם בקרקע.
הדרך לממש את הפוטנציאל דרשה מהם מאמץ של התגמשות בכל הקשור להסכמה על התכנית, כאשר עקרונות כלליים של התכנית כבר היו מוסכמים, כאמור ב-נ/1.
למרות זאת, לאחר החתימה על הסכם השיתוף המשיך משא-ומתן תכנוני, במסגרתו חדלו התובע והנתבע להידבר ביניהם, והפנו דרישות ותגובות מכאן ומכאן לאדריכל מאייר או לעו"ד לוינזון, כאשר האדריכל מאייר מנסה במשך זמן רב להגיע לתכנון שיענה לדרישות כלל השותפים (דרישות שנשלחו אליו בנפרד על-ידי כל שותף, ושהיו נחרצות מטעמו של אותו שותף) ולמסגרת התכנונית האפשרית מבחינה אדריכלית, באופן חריג אשר לא נדרש ממנו בתכנון פרויקט שגרתי, וכאשר מר שמו מנסה לגשר בין הניצים (התובע והנתבע 1) על-מנת להגיע להסכמות שיאפשרו את הוצאת הפרויקט אל הפועל.
הן האדריכל מאייר והן שמו התייאשו מהאפשרות להגיע להסכמה בין התובע והנתבע 1 לצורך הוצאת הפרויקט אל הפועל.