"ש. ואת ידעת שיש חוות דעת שמאית על הנכס?
ת. ידעתי שיש חוות דעת שמאית לטובת הבנק, לטובת הביטחונות, בהחלט. זה היה ידוע כל הזמן, לא היה את זה ברשותי, אבל זה היה ידוע.
...
ש. חוות דעת של מי?
ת. אם אני זוכרת נכון זה היה אחיקם ביתן, כך שהמספרים עשו שכל פחות או יותר.
ש. את אחיקם ביתן מאיפה הכרת?
ת. אני באמת לא זוכרת, אבל התנהלתי איתו על הרבה שמאויות גם קטנות, כי היינו עושים כל מיני אשראים לטובת הבנק וכדומה. אבל אני לא זוכרת איך הגעתי אליו ספציפית. התגלגלתי אליו באיזה שהוא אופן.
ש. אבל לא באמצעות אלי אשל?
ת. לא, לא, עוד לפני.
ש. לפני אלי אשל?
ת. כן, כן.
...
ש. עכשיו, מתי למעשה התחילו אלי אשל ויורם לטפל בעניינים של סבא וסבתא?
ת. אני לא זוכרת את השנה המדויקת כרגע, אבל, וואו, אני לא זוכרת את השנה המדויקת אבל מתי שהוא,
ש. למיטב ידיעתי זה בשנת 2006.
ת. יכול מאד להיות. איפה שהוא שמה, כן, נשמע לי הגיוני. בעצם קיבלנו המלצה מרו"ח רולי עוגן, אחרי שהתנהלנו וניסינו להבין איך משביחים את הנכסים שלנו והבנו שיש בידינו שני נכסים עיקריים שהם מאד שווים הרבה כסף מצד אחד, אבל קשה לממש אותם וקשה להתנהל לגביהם. קיבלנו המלצה בעצם על מספר משרדים שבדקנו, אחד מהם היה יורם כהן. באותה עת בדיוק אלי אשל נכנס כשותף במשרד, ממש במקביל, ובעצם איתם בחרנו להתקשר בסופו של דבר. אני לא זוכרת כרגע את השמות האחרים, אבל הם היו חלק מכמה משרדים.
...
ש. ואז הגיעו סבא וסבתא למשרדו של אלי אשל, מתוך הבנה שצריך עורך דין שמבין בנדל"ן ובעל ידע בתחום, נכון?
ת. נכון, בהחלט.
ש. ואכן התרשמת שעו"ד אשל הוא עורך דין שמתמחה בתחום.
ת. נכון מאד.
ש. ונכון שבמהלך כל השנים היית מרוצה מהטיפול המשפטי שקיבלת מהם?
ת. כן.
ש. נכון.
...
ת. אנחנו היינו מאד מאד מקורבים לאלי אשל, עבדנו איתו צפוף מאד, סמכנו עליו, הכל. הוא מבחינתי היה עורך דין הבית, מבחינת סבא שלי הוא גם היה פסיכולוג. היתה התקשרות מלאה איתם.
ש. וסבא וסבתא גם הם רכשו אמון רב לעו"ד אלי אשל, נכון?
ת. בהחלט.
...
ש. וגם לאחר מכן בהתקשרות בהסכמי ההשבחה, היתה להם מעורבות גדולה, נכון?
ת. בוודאי.
ש. והם היו שואלים את עו"ד אשל שאלות?
ת. אני מאמינה שכן, היו להם פגישות אישיות שלהם איתו באופן אישי, שגם בלעדיי. זאת אומרת לא תמיד זה היה איתי, זה היה או טלפונית או שהם היו באים אליו או שלפעמים הוא בא אליהם. זאת אומרת היתה להם מערכת יחסים עצמאית לחלוטין ממני גם, זאת אומרת זה לא תמיד היה רק איתי.
ש. אבל גם בפגישות איתך, את גם נחשפת לכך שהם שואלים שאלות ומקבלים תשובות?
ת. כן, בהחלט.
ש. והם עד כדי כך רכשו לו אמון בזה שהם גם מינו אותו להיות מנהל העיזבון שלהם בצוואה שלהם.
ת. כן.
ש. באותה צוואה שהם עשו ב-2008.
ת. זה נגיד משהו שאני לא הייתי מעורבת בו לצורך העניין.
ש. ברור, ברור. את ההתקשרות באותם הסכמי השבחה משנת 2009, זה משהו שנעשה מטבע הדברים בידיעתם המלאה, זה לא משהו שאת עשית למרות שהיית מנהל של החברה?
ת. שום דבר לא נעשה ללא ידיעה שלהם מלאה ובשום החלטה שלהם מלאה ושום אישור שלהם מלא. אני לא ביצעתי בזה, על אף שהיו לי את הסמכויות מעולם לא נהגתי כבשלי, זה לא היה שלי ואני לא נהגתי כך.
ש. וגם עו"ד אשל הקפיד שהסבא וסבתא יהיו מעודכנים וידעו כל דבר?
ת. אני מניחה שכן.
ש. אני מניח שאת היית גם מעורבת בפגישות משותפות כאלה?
ת. כן.
ש. עכשיו, זה נכון שהם חתמו גם, סבא וסבתא, על הפרוטוקול מ-2009?
ת. כן.
...
ש. ושם אנחנו רואים שאכן גם סבא וגם סבתא חתמו על אותם הסכמי השבחה וידעו על מה מדובר, ולמעשה הם רצו בזה. נכון?
ת. המטרה של ההתקשרות עם אלי אשל ועם יורם כהן, ספציפית עם אלי אשל בתחום הנדל"ן היה באמת להשביח את הנכסים הללו. אנחנו הבנו שיש לנו שני נכסים, כמו שאמרתי בהתחלה, הם היו נכסים שרצינו להשביח אותם ולייצר מהם משהו ערכי יותר למשפחה. במקרה של ערבי נחל לא היתה חשיבה על מכירה אבל בסוף זה מה שקרה, אבל הרעיון היה באמת למקסם את מה שאנחנו יכולים להשיג מכל נכס ומשם בחרנו בהם ומשם עבדנו איתם.
ש. אני מבין שבאותו זמן, ב-2009, היה לחברה קושי תזרימי.
ת. נכון.
ש. ולכן היה למעשה לסבא וסבתא אינטרס לא להשקיע כספים נוספים, אלא כן להגיע להסדר שבו היזמים, לצורך העניין, פה זה אלי, יורם והם צירפו גם את יאיר, הם אלה שיישאו בהוצאות ובסוף גם ייהנו אם תהיה השבחה של הנכס, נכון?
ת. מה שבעצם אנחנו רצינו זה לבצע עסקה שמבוססת על אחוזי הצלחה, זו בעצם היתה המטרה, ובעצם לא להוציא כסף מהכיס כאן ועכשיו. בלי קשר רק לבעיה התזרימית, באופן כללי העדפנו שהעסקה תתבצע באופן הזה. כשהמטרה שכל הזמן כיוונה אותנו למה שרצינו זה שנוכל למקסם את הנכס ולהשביח אותו, וכמובן אנחנו מעולם לא, זאת אומרת מישהו צריך לקבל כסף ורווח, הוא צריך לקבל כסף כי הוא עובד, זה הרעיון שמאחורי הדבר. איך, למה וכמה, אני לא נכנסת לזה, אבל המטרה שלנו היתה השבחה ולכן על האלמנט של אחוז והצלחה של הנכס.
ש. אבל במהלך המשא ומתן, או בואי נגדיר אותו כדרך שבה אתם הגעתם בסוף לאותם הסכמי השבחה, אתם דיברתם על מה הולך להיות, נכון? אתם, את וסבא וסבתא ואת דיברתם על זה, נכון?
ת. מאיזה בחינה?
ש. לדוגמא את ידעת מה הולכים להיות האחוזים שייהנו או היזמיים ומה יישאר בידי החברה.
ת. אתה יודע, זה היה שחור על גבי לבן, כן. זה היה נתון ידוע אז כן.
ש. נכון. עכשיו לדוגמא היה עניין של הידע שלכם לגבי מה הזכויות, מה זכויות הבסיס.
ת. נכון.
ש. זה נכון שסבא חשב שיש לכם 50%?
ת. כן.
ש. על בסיס מה הוא חשב, את זוכרת?
ת. הוא היה מעורב מגיל מאד מאד צעיר בכל ההתנהלות שהנכס הזה עוד היה, הוא התנהל עליו עוד עם אבא שלו ז"ל. כל מה שנעשה, שקשור לחלקה הזאת, נעשה על ידו ועל ידי אבא שלו, כך שהוא ידע הרבה יותר ממני. גם לצערי לא היה לנו יותר מדי ניירת ומסמכים, כך שהסתמכתי בעיקר על מה שהוא מספר לי ופחות על נתונים עובדתיים, כי לא היו לי אותם. ומתוך זה בעצם יכולנו בעצם ללכת ולנסות לבנות דברים ולחפש דברים. זה בעיקר היה, מה שנקרא, שמועתי ופחות עובדתי מה שהיה ידוע לנו.
ש. נכון.
ת. והוא היה הבן אדם מבחינתי.
ש. כן. זאת אומרת שכאשר התחלתם את המסע הזה שנקרא לו מסע ההשבחה, רמת הידע שלכם, מבחינת מסמכים, היתה יחסית נמוכה. וגם רמת הידע לא היתה מושלמת מטבע הדברים.
ת. נכון.
...
ש. הבינותי. וזו בדיוק הסיבה לאותה התקשרות באותם הסכמים.
ת. בהחלט.
ש. לפחות בשנתיים הראשונות, מהמסמכים שאני רואה, היית מאד מעורבת, או לפחות ראיתי אותם בישיבות ובשיחות וראית את הפעולות שעשו.
ת. בהתחלה כן.