נוכח האמור לעיל דברים אלה מקובלים עליי גם לענייננו, ובהתאם, אין ליתן משקל גדול לטענת עורכי הדין, לפיה רוית מנהלת החברה, ומרדכי ואהובה, בעלי החברה, הסכימו להתקשר בהסכמי 2009.
ועוד. מהראיות והעדויות כפי שיפורטו להלן, נראה כי עובר לכריתת הסכמי 2009 לא היו לחברה אמצעים פיננסיים לשכור בעלי מקצוע להשביח את המקרקעין ומנהלי החברה ובעלי המניות, בחרו להשביח את חלקה של החברה במקרקעין באופן של הקצאת אחוזים מזכויות החברה במקרקעין. כך גם עולה מתצהירו של עו"ד אליעזר אשל (להלן: "עו"ד אשל")(סעיף 59). בהתחשב בכך מקובלת עליי טענת התובעות לפיה. במקום לייעץ לחברה ולייצג אותה בנאמנות במסגרת של התקשרות בהסכם השבחה מול צד שלישי, שאז היו עורכי הדין מייצגים את האינטרסים של החברה בקפדנות, בחרו עורכי הדין להפוך ליזמים ולהתקשר עם החברה בעצמם תוך שהם מעמידים עצמם בניגוד עניינים ברור. אף שבדרך כלל אין ליתן משקל למידע המתברר בדיעבד, כדי להבליט את ניגוד העניינים, ניתן לציין את אחת המחלוקת בין התובעות לבין הנתבעים באשר לשווי זכויות החברה במקרקעין עובר לכריתת הסכמי 2009, כאשר לטענת התובעות בהערכת שווי הזכויות האמורות היה מקום להתחשב בזכויות הבניה שמקנה תכנית B ובהתאם ניתן היה לבנות 118 יחידות דיור על חלקה של החברה במקרקעין באופן המשקף זכויות בשווי 14.7 מיליון ₪ בעוד על פי חוות הדעת של אחיקם ביטן, עליה מסתמכים הנתבעים, ניתן היה לבנות על חלקה של החברה במקרקעין 34 יחידות דיור בלבד ובהתאם שווי זכויות החברה עמדו על 3.2 מיליון ₪. ניתן להניח שאילו לא היו עורכי הדין מעורבים בעסקה, היו למצער תומכים בעמדתן של התובעות, אלא שנוכח האינטרסים שלהם הגלומים בהוראות הסכמי 2009, נוקטים עורכי הדין בעמדה העומדת חזיתית בניגוד לאינטרסים של החברה. זו רק דוגמא אחת המבטאת את ניגוד העניינים בו העמידו עורכי הדין את עצמם כאשר התקשרו עם החברה בהסכמי 2009.
12. נוכח האמור לעיל, ובהעדר טענה לסתור מצד עורכי הדין אשר בסיכומיהם בחרו שלא להתייחס לטענת התובעות לניגוד עניינים מעבר למפורט לעיל, אף שהטענה לניגוד עניינים נטענה כבר בכתב התביעה (ראה, סעיפים 86.8 ו - 86.10 לכתב התביעה) ובסיכומי התובעות, אין אלא לקבל את טענת התובעות לפיה בעריכת הסכמי 2009 פעלו עורכי הדין תוך ניגוד עניינים ובניגוד לכלל 14 לכללי האתיקה. בהתאם וכפי שנקבע בעניין שרבני, יש להחיל את הוראות סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 ולקבוע כי הסכמי 2009, בטלים.