13. הנטל להוכיח כי הסירוב היה סביר מוטל על הבנק. בהקשר זה, נקבע כי אין די בחשש ערטילאי, אלא שעל הבנק להצביע על פעולות ומעשים קונקרטיים שיש בהם כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי להתנהלות בלתי תקינה מצידו של הלקוח (עניין בנק הדואר, פסקה 14; עניין הר הצלחה, פסקה 18; עניין רפובליקנים, פסקה 59). זאת ועוד, בפסיקת הערכאות הדיוניות נערכה הבחנה ראויה בין סירוב לפתוח חשבון בנק מלכתחילה לבין סירוב להמשיך ולהעניק את השירות הבנקאי לאחר שהחשבון כבר נפתח (וזאת ברוח ההבחנה המקובלת במישור המשפט המנהלי בין סירוב להעניק רישיון לבין ביטול של רישיון. ראו בג"ץ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשיה, פ"ד ו 696, 700 (1952); בג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317, 329-327 (1981); יצחק זמיר הסמכות המינהלית כרך ב – ההליך המינהלי 1394-1393 (2011)). ביחס להחלטה מהסוג השני, יידרשו נימוקים כבדי משקל במיוחד כדי להצדיק את סגירת החשבון, ולפיכך טעמים העשויים להצדיק סירוב לפתוח חשבון מלכתחילה, עלולים להתברר כבלתי מספיקים על מנת להצדיק את סגירתו בדיעבד (ראו: ה"פ (מחוזי נצ') 29308-03-15 בוסתן החרמון למסחר בע"מ נ' בנק הפועלים סניף 744, פסקה 13 (13.4.2015) (השופט ערפאת טאהא); ת"א (מחוזי ת"א) 59399-01-18 האחים כהן שיווק והפצה בע"מ נ' חברת בנק הדואר בע"מ, פסקה 25 (13.3.2019) (השופטת לימור ביבי)). עוד נקבע בפסיקת בית משפט זה כי נטל ההוכחה המוטל על הבנק אינו ברמת ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, דהיינו מאזן הסתברויות, אלא ברמה נמוכה יותר, הקרובה יותר לרף הראייתי הנדרש בהליך מינהלי (עניין בנק הדואר, פסקה 14; עניין הר הצלחה, פסקה 18; עניין טולדנו, פסקה 25).
14. ומהכלל לענייננו. סירוב הבנק להעניק שירות לסלימאן נובע מהחשש שהביעו פקידי הסניף הרלוונטי בבנק (סניף כפר יאסיף), כי התנהלותו מולם תהיה כוחנית ומאיימת עד כדי אלימה, ומהסירוב שהביעו בעקבות זאת מלעסוק בענייניו. חשש זה נובע הן מהידוע לפקידי הבנק אודות סלימאן והן מהתנהלותו מולם במהלך האירוע מיום 26.7.2019.
15. דומני כי לא יכול להיות ספק בכך שסירוב לפתוח חשבון בנק לאדם המטיל אימה על פקידי הבנק, באופן העלול להניע אותם לסרב לעסוק בענייניו או לקבל לגביו החלטות מטעמים בלתי ענייניים, הוא סירוב סביר. ודוק, על מנת להוכיח את סבירות הסירוב, אין הבנק נדרש לשכנע כי אותו אדם ביצע מעשה עבירה זה או אחר כלפי פקידי הבנק. במילים אחרות, הבנק אינו נדרש לשכנע בראיות כי האדם לו הוא מסרב לתת שירות הוא עבריין; על הבנק לשכנע בראיות כי סירובו להעניק שירות לאותו אדם הוא סביר.