147. תוצאות הבדיקות של היציקה מיום 15.12.17 נמסרו לתובעים ביום 15.1.18. כבר ביום 18.1.18 היה בידי התובעים תוצאות בדיקת הבטון הקשוי. לכן אף אם תוצאות בדיקות הנתבעת לא היו תוצאות אמת, הרי שהדבר לא גרם לכל נזק למעט עיכוב מזערי של 3 ימים עד לגילוי תוצאות האמת כביכול. לכן אין קשר בין נזקי התובעים לנתבעת 3.
טענות צד ג
148. טענות התובעים ביחס לשאלה האם ניטלו די בדיקות אם לאו, כלל אינה רלבנטית מאחר וגם אם לא ניטלו, הדבר לא פוגע באיכות הבדיקות שכן נעשו.
--- סוף עמוד 24 ---
149. טענת התובע כי הזמין מראש כמות מסויימת "פלוס" וכי היה על הנתבעת 3 לדעת שבוודאות תידרש כמות נוספת, ולכן היה עליה להמתין באתר ולבצע בדיקות לפי הכמות הסופית הכוללת, הינה טענה מופרכת ומדובר למעשה בהרחבת חזית. התובע הזמין את הכמות הנוספת לאחר שהבודק עזב את השטח ולא הודיע על ההזמנה לנתבעת 3. אין כל קשר בין הכמות הנוספת שהוזמנה לבין כמות ההזמנה המקורית.
150. פרשנות התובע להסכם עם הנתבעת 3 מופרכת מיסודה. הוראות ההסכם תואמות לתקן ושניהם קובעים כי בכל הזמנה של עד ל- 18 קוב המסופקת בשתי אצוות, יש לבצע 3 דגימות מאצווה אחת. הנתבעת 3 לא יכולה להיות אחראית לכך שלאחר היציקה, התובע בחר להזמין כמות נוספת שסופקה באצווה שלישית.
151. אין כל קשר בין הכמויות שהוספו, לבין הנזק שהתגלה בבניין. מדובר בכמויות קטנות בלבד ולכן גם אין קשר סיבתי בין אי בדיקת הכמות הנוספת בכל יציקה, לבין הנזק שהתגלה.
152. התובע לא הגיש חוות דעת של מומחה מטעמו המתייחסת לאחריות של מי מהנתבעות. גם ביחס למשמעות בדיקות הבטון לא הוגשה חוות דעת אלא רק בעניין הנזק.
תשובת התובעים
153. יש לזכור כי חוות הדעת המשלימה מטעם מומחה בית המשפט הוגשה ביחס לשאלות שהופנו אליו בהחלטה של בית המשפט. "המסכת העובדתית" אליה הופנה המומחה בהחלטת בית המשפט היא המתוארת בפתיח ההחלטה וזו אינה משקפת באופן מדויק את עדות התובע. גם אם קרא המומחה את הפרוטוקול במלואו, הוא אמור להתייחס להחלטה. אין לדעת כיצד הבין המומחה את הפנייתו למסכת העובדתית ויש להניח שהבין כי עליו להשיב רק לשאלות המופנות אליו, בהסתמך על הנתונים בהחלטה. נתונים אלו לא כללו את עדותו של התובע באשר להזמנת הכמות הנוספת ("פלוס").
154. הוראת סעיף 7.3 (ב) לת"י 26 חלק א' לפיו מותר לדגום רק מאצווה אחת מתוך שתיים מהווה הנחיה שהיא סייג להוראה העיקרית, הקובעת כי יש לדגום כמות המייצגת מלוא האספקה. מכל מקום, ת"י 26 אינו תקן רשמי, כפי שגם העיד העד מטעם הנתבעת 3. אומנם הוא העיד כי התקן מוזכר בחוק התכנון והבניה, אך מדובר באזכור שנוגע לאנשים עם מוגבלות ולא ביחס לבטון. לכן, מדובר בהמלצה בלבד. משמע, שאין בהוראת סעיף 7.3 (ב) הנ"ל דין מחייב ובית המשפט רשאי להימנע מהחלתו על יסוד שיקולי השכל הישר.