לפי החומר שבפני, המצב העובדתי הוא, ששנים לאחר כריתת מזכר ההבנות וההסכמה על התוספות, לא חלה שום התקדמות במיזם- אין הסכמים, אין משקיעים, אין שיתוף פעולה עם הרשויות, הפרויקט לא זז, ואין תחנת כוח שתוכל לעמוד באופק, בכלל, או במקום שהוסכם על ידי הצדדים בפרט.
לדעתי ניתן לראות בהתנהגות התובעת כפי שתוארה לעיל, ודרישתה להמשך הזרמה, וללא תלות בהתקדמות והיתכנות הפרוקיט , וחרף אינדיקציות שליליות בענין שפורטו, כהפרת חובת קיום חוזה בתום לב, בהתאם לסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי). סעיף 39 מטיל על בעלי חוזה חובה להגשים את החוזה בדרך מקובלת ובתום לב, כלומר, על הצדדים ליחס החוזי לנהוג זה כלפי זה ביושר ובהגינות, כפי המקובל בין בעלי חוזים הוגנים: "על כל הצדדים לחוזה מוטלת החובה לשתף פעולה ולפעול תוך התחשבות באינטרס המשותף להם בחוזה. על בעלי החוזה לפעול להגשמתה של כוונתם המשותפת תוך נאמנות ומסירות למטרה שעמדה לנגד עיניהם בעת כריתת החוזה, ותוך עקביות בהגשמת ציפייתם המשותפת הסבירה" (בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר-שבע בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, עמוד 835 פסקה 5).
לדעתי, בעת כריתת ההסכמים כאן , אומד דעתם של הצדדים היה זהה, ושניהם היו בבחינת "היינו כחולמים". כפי שעולה, למשל ההצהרה: "הואיל וקיימת כבר רגולציה המאפשרת לממן תחנות כוח ביומאסיות... וצפוי שרשות החשמל תאשר בקרוב", הוכחה כאמת, ולראיה ניתן רישיון מותנה להקמת תחנת הכוח בנווה איתן, והתקבלה החלטת ממשלה מספר 3484 ולכן לכאורה לא הייתה מניעה להקמת תחנת כוח בנווה איתן, בעת החתימה על התוספת להסכם.
כפי שנקבע, למועד 4/14, הצטברו די אינדיקציות לענין אי היתכנות הפרויקט, ושקיבלו חותם סופי, בהחלטת הוועדה המקומית לנווה איתן מיום 17.9.14, החלטת רשות החשמל מיום 02.03.15, והחלטת הועדה המחוזית בתאריך 25.03.15.
מאידך , לא ראיתי מקום לקבוע , ולא הוכח, בפני באופן מספק , כי במועד שקדם להפסקת המימון בפועל ב 4/14 , היו די אינדיקציות, לעניין טענה למצגי שווא, מלכתחילה , המצדיקות השבת מה ששולם והושקע במיזם, ע"י התובעת שכנגד , ומלכתחילה . לטעמי ההשקעות, עד לאותו מועד, היו בבחינת סיכון עסקי, שהתממשותו בסופו של יום, ועד לנקודת הזמן של הפסקת המימון, נופלת על התובעת שכנגד, ואין מדובר בהטעיה בשלב המו"מ החוזי המקורי, ו/או מצגי שווא מהותיים, שמקורם בנתבעים שכנגד .
ואולם, אין באמור לסייע לתביעה המקורית, שכן כפי שנקבע לעיל , למועד הפסקת המימון ב 4/14, היו די אינדיקציות שהצדיקו הפסקתו, לאותו מועד, אין לגזור מכך, אוטומטית, חובת השבה של מה ששולם קודם.
גם בקשר לראשי נזק נוספים, שנטען הדדית לחובת תשלום בגינם , לרבות ביחס לחוב כספי נטען, לזיתי זהב, ובהקשר הזמנת ייחורי עצי האשל, איני סבור שקמה חובת תשלום / השבה על מי מן הצדדים, וכלפי הצד שכנגד . מבחינת התובעת לא שוכנעתי , ולא הוכח באופן מספק , ו/או הורם הנטל הנדרש לשכנע, קיום התקזזות כנטען כלפי התובעת מול זיתי זהב, ובקשר לחוב המיזם בעניין, חוב שהוא במקורו מול המיזם , חברת הרנוס, ולא כלפי הנתבעת . אמנם הנתבעת מחויבת כללית לשאת בהוצאות המיזם , ואולם בהעדר הוכחה מספקת , על תשלום בעניין , לזיתי זהב , על ידה, ובמקום ארנוס, לא חלה חובת השבה בעניין כלפי התובעת.