40. לא למותר לציין בהקשר זה כי עצם הרעיון של מתן אשראי לקבוצות רכישה לא היה חדשני בעת שהועלה בין הצדדים, וכי גם כהן וחדד לא טענו אחרת. טענתם הייתה שיישומו של הרעיון התאפשר תודות למאמציהם, וכי הם יצרו "פלטפורמה" שאפשרה לחברה להמשיך בפעילות זו גם ללא כל מעורבות מצדם. ואולם, כהן וחדד לא ידעו להבהיר מהי טיבה של אותה "פלטפורמה", וכיצד היא, במנותק מהם, תורמת הלכה למעשה להתקשרות בעסקאות אשראי עתידיות על ידי החברה. מכאן שגם מבחינת תכלית ההתקשרות, קשה להשתכנע שקיים הגיון עסקי בהתחייבות של החברה להמשיך לשלם חמישית מההכנסות נטו גם ביחס להתקשרויות עם קבוצות רכישה, ללא מעורבותם של כהן או חדד בפעילות מתן האשראי לקבוצות רכישה של החברה.
41. תמיכה משמעותית בעמדת המערערות בעניין זה ניתן למצוא בתצהיר עדות ראשית משלים מטעם חדד מיום 27.2.2020, אשר הוגש בתיק ת"א 32154-09-17, [פורסם בנבו] ואשר צירופו התבקש גם במסגרת הראיות הנוספות. ראיה זו עומדת בסתירה לגרסתם של כהן וחדד בהליך בבית המשפט המחוזי ובהליך שלפנינו, לפיה הם זכאים לתשלום גם בגין קבוצות רכישה שהיחסים עימם נוצרו לאחר שנותקו היחסים שבין המערערות לבין כהן וחדד. באותו תצהיר מצהיר חדד בפה מלא כי הסכם העמלה (המסומן שם כת/17) מזכה למעשה בקבלת עמלות בגין הבאת לקוחות, היינו קבוצות רכישה, למערערות. וכך מצהיר חדד: "ואסביר, בהתאם להסכם כל צד שיביא לקוחות – קבוצות רכישה יהיה זכאי לעמלה... החלטנו לחלק בינינו שווה בשווה את העמלות מבלי לחקור מי הביא את העסקה הוא או אני..." (פסקה 27ה. לתצהיר). ההסברים שניתנו על ידי משיבה 2 (בסיכומי הטיעון מטעמה), כי הדברים הוצאו מהקשרם ויש לקרוא אותם בהקשר הכולל וכי ההתייחסות לחלוקת העמלות בין חדד לבין כהן הייתה בקשר לעמלה בגובה 0.5% כאשר "אין לערבב בין עמלת הבאת לקוח לבין הסכם חלוקת הרווחים" – אינם משכנעים. לא יכול להיות חולק שדבריו של חדד כוונו להסכם העמלה אליו הוא מפנה, וגם מבהיר בהמשך דבריו: "קודם לחתימה דובר על כך שמשה יקבל באמצעות שוהם שמיר [משיבה 1] 15% והתובעת [משיבה 2] באמצעותי 5% ואז שינינו יחד לחלוקה שווה 10% ו-10% ההסכם נחתם, ובסמוך לאחר מכן כחלק ישיר לאותו הסכמה הגענו לסיכום שנתחלק באופן שווה" (המשך פסקה 27ה. לתצהיר). גם ההסבר שניתן על ידי משיבה 1 (שהתנגדה לצירוף התצהיר), כי "כוונת עו"ד חדד בתצהירו הייתה שהזכאות לעמלה תינתן גם למי שיביא לקוחות, אך לא רק למי שיביא לקוחות (כפי שמבקשות המערערות להסיק, בשגגה)" (תשובת משיבה 1 מיום 11.3.2021 לבקשה להוספת ראיות), אינה ממן העניין. טענה מסוג זה הייתה יכולה להיות רלוונטית לוּ הייתה נאמרת מפי חדד (או מפי משיבה 2), אך ההתפתלויות בהתייחסותה של משיבה 2 לעניין זה מחלישות את האפשרות לייחס לחדד את הכוונה אותה מבקשת משיבה 1 לייחס לדבריו.