36. ובאשר לטענת המערערות כי זכויותיהן הדיוניות קופחו הואיל ובית המשפט נמנע מלדון בטענות הנוגעות להפרת הסכם העבודה על ידי כהן, משקבע כי הדבר אינו מסור לסמכותו העניינית. לא מצאתי ממש גם בטענה זו. בהינתן קביעת בית המשפט המחוזי, אשר לא מצאתי כאמור כי יש להתערב בה, בדבר היות הסכם העמלה הסכם עצמאי המנותק מיחסי העבודה שהיו בין כהן לחברה, אין כל זיקה בין הסעד שהתבקש, אכיפת הסכם העמלה, לבין טענות המערערות בקשר להפרת הסכם העבודה. מכאן אפוא, שאין מקום לטענה כי קופחה איזו זכות מזכויות המערערות.
37. לבסוף אציין כי לא מצאתי לשעות לטענת המערערות כי לא היה מקום לחייבן בסעד משאינן צד להסכם העמלה. לא רק שטענה זו לא בא זכרה בגדרי ההליך בבית המשפט המחוזי אלא שהמערערות אף דיברו "כגוף אחד" בכתבי הטענות, כשהן מכלילות את עצמן כצד להסכם.
38. העניין היחידי בו מצאתי ממש בטיעוני המערערות הוא ההכרח לקשור בין התשלום המגיע למשיבות לבין מתן שירות מצדן לחברה בקשר אליו. דרישה זו עולה בהקשרה של משיבה 1 מהוראה מפורשת, הבאה בגדרי סעיף 12 האמור, על פיה התשלום שישולם לה הינו "במסגרת יחסי לקוח-ספק". מדובר בקביעה מהותית שמשמעותה כי על משיבה 1, באמצעות כהן, לספק שירותים לחברה כתנאי לקבלת תשלום. ויובהר, לא ניתן למצוא במילים הללו "יחסי לקוח-ספק" כדי לצקת את המשמעות אותן מבקשות המערערות ליתן להסכם, היינו כי מדובר בהתקשרות אשר באה בקשר ישיר ובתלות ליחסי העבודה שבין כהן לחברה. אדרבה, אם בכלל, יש בכוחן של המילים "יחסי לקוח-ספק" כדי להוציא מכלל אפשרות את פרשנות המערערות, כי מדובר בתשלום שהוא בקשר ליחסי עבודה, היינו יחסי עובד-מעביד. ואולם, יש במילים הללו כדי ללמד שהתשלום איננו ניתן למשיבות בעבור עצם העלאת הרעיון לבדו (דהיינו, אין הוא תמלוג) אלא בגין יישומו הלכה למעשה בקשר לקבוצות רכישה שהחברה תתקשר עמן בהסכמים בעקבות מאמצי המשיבות (ועל כן הוא תשלום לספק).
39. ויובהר, לשיטת כהן, הסכם העמלה נחתם על רקע התרומה שהייתה לו (ולחדד) לפיתוח פעילות עסקית ("ליווי פיננסי סגור") שלא הייתה קיימת אצל המערערות והן לא ידעו לבצעה עד לאותה עת. עמדה זו גם נתמכת בהודעת דואר אלקטרוני ששלח דויטש לכהן וחדד ביום 20.5.2015, לאחר חתימת הסכם העמלה, בה ציין דויטש כי "סוף סוף עסקה ראשונה בליווי של קבוצת רכישה שיצאה לפועל"; ובאישורו של דויטש במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט המחוזי, כי עסקה מעין זו של ליווי ב"שיטה החדשה" לא נעשתה קודם לכן על ידי החברה (פרוטוקול הדיון מיום 20.7.2017, עמ' 86, שורות 23-21). ואולם, קבלת עמדתו זו של כהן אינה מלמדת כי המשיבות יצאו ידי חובתן לצורך קבלת תשלום בהעלאת הרעיון בלבד, וכי מרגע זה ואילך הן זכאיות ל-20% מ"הכנסות נטו" ללא שיידרשו לעשות דבר נוסף. נהפוך הוא, הדבר מלמד כי ההסכם מצביע על "שירות" נמשך שניתן מצד כהן וחדד לחברה בקשר להעמדת אשראי לקבוצות הרכישה (מחוץ למסגרת יחסי העבודה), וכי הפקת תועלת משירות זה הוא הבסיס והתנאי להמשך ביצוע התשלומים למשיבות על ידי החברה (ללא קשר לשאלה אם יחסי העבודה בין כהן לחברה נמשכים).