28. ביולי 2013, חלו חילופי גברי אצל הנתבעת וכרבנים ראשים מונו כב' הרבנים - הרב דוד לאו והרב יצחק יוסף. בהתאם לנוהג לפיו האחד משמש כנשיא מועצת הרבנות הראשית והאחר כנשיא בית הדין הרבני הגדול והשניים מתחלפים בתפקיד באמצע תקופת המינוי (הקצובה לעשר שנים), החל כב' הרב לאו, לכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית. בדומה לעמדה ההלכתית אשר הייתה בתקופת אביו (אשר כיהן לצד כב' הרב בקשי דורון), כך גם כב' הרב דוד לאו, החזיק בעמדה ההלכתית לפיה לא ניתן לאשר הכנת שרוולי הנקניקים מעורות של נבלות וטרפות. בהחזיקו בדעה זו, ובדומה לדרך בה נהגו בתקופות קודמות, עת הוצאו הנחיות מלשכת כב' הרב הראשי מצגר (אף בהעדר החלטה סדורה בישיבת ועדת הכשרות) - כך נהג אף הוא. כשם שכב' הרב עמאר הוציא חוות דעת מדוע ניתן להתיר השימוש בעורות מנבלות וטרפות, הוציא כעת כב' הרב לאו חוות דעת הלכתית נגדית. מדובר בחוות דעת מפורטת (ר' עמ' 24-16 להגנה), אשר נדרשת גם לשימוש בג'לטין המופק מעצמות. בסוף חוות הדעת נקבע כי: "גם לנוהגים היתר בג'לטין הנעשה מעצמות שבזה יש צד גדול לסמוך על ההיתר של האחיעזר והגר"י אברמסקי...מ"מ היתר זה אינו שייך בדבר שנעשה מעורות שבזה האריכו הפוסקים להוכיח שיש איסור [או מדאוריתא או לכל הפחות מדרבנן], ולא שייך היתר זה. לכן לאוסרים את השימוש בג'לטין נראה ברור שהשימוש בשרוולים שלפנינו אסור, וגם למתירים יש צד גדול לאסור. אם כי המיקל להתיר את השרוולים הללו לאכילה, נראה שיש לו על מי לסמוך. אבל היות שמדובר הוא בציבור וישנן דרכים נוספות לייבא שרוולי נקניק מעורות שחוטים כהלכה, לדעתי אין לאפשר לייבא שרוולים מטרפות לארץ" (ר' עמ' 124 לתביעה).
29. עת שבסוף שנת 2013, לא חודשו התעודות פנה מר יובל לכב' הרב לאו בכתב - בחודש מרץ 2014 (ר' 132-129 לתביעה). בהמשך לפניות אלה, התקיימה פגישה בנוכחותו ביום 19.6.14 בלשכת כב' הרב לאו. במכתב נוסף ששלח מר יובל, ביום י"ח תמוז תשע"ד, 16.7.14, הוא הודה על אותה פגישה והסביר כי הוא חייב לקבל תשובה - "ויהיה תוכנה מה שיהיה" (ר' עמ' 128 לתביעה). פנייתו אכן נענתה במכתב מאותו היום, אשר נשלח ממחלקת הייבוא אצל הנתבעת. במכתב נאמר כי לאחר דיונים עם כל הגורמים ברבנות הראשית, הוחלט לאשר באופן חריג ולתקופה מוגבלת את השימוש בשרוולי נקניק המיוצרים מעורות בהמות נבלות וטרפות מחברת ניפי וזאת בהסתמך על הפסק של כב' הרב עמאר. נקבע כי אלו יהיו מותרים לשימוש עד ר"ח ניסן תשע"ה, ללא אפשרות להארכה. אושרה לתובעת כמות של 981 קרטונים בלבד. נקבע כי כל קרטון אשר ישווק כאמור על ידי התובעת, חייב להיות מוחתם ידנית על ידי נציגי הרבנות הראשית בתוספת הולוגרם כאשר ההוצאות יחולו על התובעת (ר' המכתב נספח 90 להגנה). כב' הרב שניאור ז' רווח, אשר לפי הראיות שנשמעו נשכר ככל הנראה על ידי התובעת לבצע ביקורים מעת לעת במפעל ביפן, פנה במכתב בתחילת שנת 2015 (ג' שבט תשע"ה, 23.1.2015), למנהל מחלקת היבוא אצל הנתבעת, בתמיכה לבקשת התובעת להשיב את הכשרות. בפנייתו הוא מציין כי בזמנו דרש כב' הרב מצגר כי יתקיימו שני ביקורים בשנה במפעל והוא אכן ביצע את אותם ביקורים (ר' המכתב בו גם פירוט הביקורים, בעמ' 94 לתביעה). בהמשך למכתב הנתבעת מיום 16.7.14 הוגשה עתירה לבג"ץ - בחודש מרץ 2015.