תא (י-ם) 33088-05-18 חב' טוהר בע"מ נ' הרבנות הראשית לישראל - חלק 20

43. עוד העיד מטעם הנתבעת הרב אלי הבלין (ר' עדותו החל מעמ' 165). הנ"ל שימש כיועץ הלכתי ברבנות בתקן שעתי, עת התוודע לנושא שרוולי הנקניק לפי דבריו הוא הבין שיש כאן "באמת פולמוס של הרבה שנים" (ר' עמ' 168 ש' 14). העד התבקש להיות אחד מחברי המשלחת אשר נסעו ליפן במקביל להתדיינות בבג"ץ. בהתאם לדבריו, כב' הרב לאו עדכן אותו על הפולמוס ההלכתי הקיים בנושא עורות של בהמות שלא נשחטו לפי ההלכה והרב הבלין קרא מאמר של הרב לאו בנושא. הוא העיד על עצמו כי נסע ליפן בידיים נקיות ואפילו בבורות מסוימת. בהתאם לעדותו, הדגיש בפניו כב' הרב לאו - לבדוק אם נותרו שיירי בשר על העורות שאם כך למעשה לא יהא צורך בכלל להידרש למחלוקת ההלכתית. הוא מצדו הבהיר לכב' הרב לאו כי לא יהסס לציין שלא נותר בשר, אם כך יראה. העד אמר שהבין שכב' הרב אלישיב אינו מכשיר השרוולים, בין היתר, מן הטעם שמאחר ויש כיום הרבה חלופות, אין סיבה להקל בעניין זה שהינו במחלוקת. זו הייתה דעתו גם של כב' הרב לאו. לסיור ליפן יצא העד יחד עם שני רבנים נוספים אשר אחד מהם הוא כב' הרב שוורץ, ב"כ התובעת. בהתאם לדבריו לא נמצאו שיירים על העורות, עם זאת, עלה כי הנושא מורכב יותר שכן מעורבים בתהליך חומרים ממקומות אחרים אשר חלקם דורשים הכשר וליד פס הייצור הרלוונטי, הם ראו פס ייצור של נקניק אחר, עם חומרים אחרים. המסקנה הייתה שאם רוצים הכשר יש צורך בהשגחה מינימאלית שם (ר' עמ' 168 ש' 15). במקרה דנן שמו חומצות על העורות אך עמדתו הייתה שלא ברור כלל שזה מביא את העור לידי - "דבר חדש בא לכאן" (ר' עמ' 168 ש'18), כנדרש הלכתית לפי הדעות המתירות. כב' הרב הבלין הגיש דו"ח לרבנות וכן כתב נספח הלכתי. בהתאם לדבריו המסקנה לא הייתה שהמוצר כשר אלא שכדי להכשיר יש צורך בהשגחה. בעדותו ציין כי הוא עודכן בדוחות קודמים של כב' הרבנים רווח והוכברגר (אשר על בסיסם ניתנה הכשרות בעבר), אך בביקור במקום הוא ראה לדבריו נתונים שונים בתהליך הייצור (ר' בראש עמ' 171). הוא סבר שאולי דברים השתנו בחלוף הזמן, אך נמסר לו שלא חל שינוי (בכך למעשה הביע פליאה על הדברים שנכתבו בדוחות הנ"ל). עלה כי לחלק מהמרכיבים יש צורך בהשגחה, אלא אם יסמכו על היות היפנים מסודרים ובמילותיו - "כאילו אמרנו קודם כול חייבים פה איזושהי השגחה, לא יכול להיות שייתנו למוצר כזה הכשר ללא שום השגחה רק על סמך זה שהיפנים הם אנשים מסודרים ויקים, שזה בעצם היה העיקר, אמרו- זה יפנים, זה לא טורקים, זה לא זה, זה יפנים, יפנים זה קדוש, הם לא מזיזים מילימטר. אמרנו, הם עצמם אמרו לנו על כל מיני שמן דקלים או דברים כאלה שבדרך כלל זה מגיע ממלזיה, לפעמים כשאין אז זה מגיע מאוסטרליה, הם עצמם אמרו לנו את זה שזה מגיע מכמה מקורות, אז אמרנו אי אפשר ככה, זאת אומרת בלי שום השגחה, כאילו אתה נותן שיקול דעת למפעל על סמך זה שהוא אומר לך שהפרוטוקול של הייצור לא משתנה 20 שנה? זו הייתה המסקנה אני חושב העיקרית שלנו" (ר' עמ' 172 החל מש' 19). הוא התרשם עם זאת כי אכן מדובר במפעל מסודר ולא הייתה אווירה שמסתירים מהם דבר מה. עוד ציין כי למעשה התברר שבאותו ביקור הם לא ראו את כל תהליך הייצור. בארץ הם הבינו למעשה כי מבחינת עיבוד המוצר לא הוצגה להם חוליה אחת בדרך. הוא לא התרשם שמסתירים דברים אך כאמור נותרה חולייה חסרה בבדיקה. התרשמותי הייתה כי כב' הרב לאו למעשה הבהיר לו עוד לפני הנסיעה כי אם ימצא שיירי בשר על העורות הדבר יהווה פתרון מידי למחלוקת ההלכתית. מטעם זה אמר לו לבדוק את העורות באופן יסודי ולא להסתפק באלה שבחבית מלמעלה. כלומר הוא לא היה מעוניין למצוא מוצא אשר ישיב את הכשרות. העד אכן ציין כי באשר לשיירי בשר עלה כי דובר ב-"חשש שווא" (ר' עמ' 172 ש' 30). עלה כי לאחר שהמשלחת חזרה התנהל מו"מ איזו רמת השגחה תידרש, אך זה נקטע כי המפעל ביפן, סרב להמשיך בקשר בתנאים שנוצרו. לדבריו כאשר יצא למשלחת הבין כי בעבר ניתנו הכשרים וקיים עניין פוליטי בין אשכנזים וספרדים. עלה כי העד הוא בעל חברת בניה ואותו עיסוק ברבנות, היה מעבר לעבודתו המרכזית האחרת, ולא כעובד רגיל ברבנות. בחקירה הנגדית עומת העד עם דברי כב' השופט מ' מזוז כי הצוות הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה, כלומר לא נמצאו שיירי בשר. העד הבהיר כי לדידו הוא לא הלך לחפש כלום. ואמר כי הבעיות שנמצאו היו של "השגחה דה פקטו צופה פני עתיד" (ר' עמ' 178 ש' 25-23).