תא (י-ם) 33088-05-18 חב' טוהר בע"מ נ' הרבנות הראשית לישראל - חלק 21

44. כן העיד כב' הרב אברהם בוחבוט (ר' עדותו החל מעמ' 182). מדובר בעד העובד ברבנות כ- 23 שנים ונכון לעת הזו עובד במחלקת פיקוח על מפעלי עיבוד בשר, בין בארץ ובין בחו"ל. בארץ מדובר על כשמונים מפעלים. קיים ממשק עם מחלקת ייבוא ביחס למוצרי גלם שמייבאים מחו"ל ומוסיפים למוצרים כאן. באשר למוצרים המיובאים יש לבדוק שאלה קיבלו את כשרות מחלקת הייבוא. בדומה לכב' הרב לסרי תיאר גם הרב בוחבוט כי באשר לשרוולי התובעת עלה כי הרב שנתן לתובעת הכשר, הוא רב אשר בארה"ב מפקפקים בכשרות שהוא נותן. שיווק המוצר היה לדבריו בעבר על יסוד כשרות אותו רב אשר כשרותו מפוקפקת וללא כשרות ישירה ממחלקת הייבוא אשר ברבנות. לדבריו הרב בקשי אמר כי הוא מעדיף שרוולים משחיטה כשרה, ולא מנבלות וטרפות, ועל רקע זה הוא אמר שלא להכניס את השרוולים למפעלים. העד התייחס לתקופה בה ניתנה כשרות לשרוולים כתקופה קצרה, בה ניתן אישור שהיה - "חצי צולע" (ר' עמ' 184 ש' 22). העד דיבר על ישיבה שהתקיימה כאשר כב' הרב בקשי, היה רב ראשי, בעוד כב' הרב עמאר - היה רק חבר במועצת הרבנות. הוא ציין כי כב' הרב עמאר אמר שניתן להכשיר על בסיס "פסול מאכילת כלב" (ר' בשולי עמ' 184), אך עמדת כב' הרב בקשי הייתה שאם יש חלופה כשרה מלכתחילה, הוא מעדיף אותה. הוא דיבר על כך שלאחר שהרב עמאר נבחר "אז התחילו כבר לבחוש" (ר' עמ' 185 ש' 5) בעניין ונתנו היתר. הרב בוחבוט הבין כי אין יכול יותר לפעול לפי עמדת הרב בקשי. הוא קרא לאותה כשרות "כשרות כביכול" (ר' עמ' 185 ש' 14). לדבריו: "אבל מסמך מסודר שכתוב וכו' לא הייתה כל התקופה, אולי איזה תקופה מסויימת" (ר' עמ' 185 ש' 21-20). כאשר נשאל במסגרת עדותו בעניינו של הרב רווח טען שהופעל עליו לחץ לאשר את המוצר. "אמרתי ברמז שקיבלתי טלפונים ללחוץ להתיר את זה- והרב יתיר והרב מתיר וצריך להתיר וזה מורנו וזה רבנו וכל מיני מילים כאלה שאתה מבין ש-, תשמע, בוא תשתף פעולה ואל תעשה... אמרתי- תקשיב, אני עובד מדינה, אני עובד לפי כללים ברורים, מה אתה רוצה שאני אגיד לך, שמה, שאני אתיר את זה בלי אישורים? ...אני לא עובד בצורה הזאת" (ר' בחלק התחתון של עמ' 185). הוא אמר כי הבין שהרב רווח נסע למפעל אך גם הבין כי לא דובר בהשגחה צמודה. בחקירה הנגדית הוסיף ואמר - שנאמר לו כי כיוון שנבחר רב ראשי ממוצא מרוקאי "תפסיק להיות מרובע ולהיות, וללכת ככה, תיישר קו. ואני לא מיישר קו" (ר' עמ' 192 החל מש' 16). עוד טען כי מר יובל הגיע אליו למשרד ואף הוא ניסה לשכנעו לאשר המוצר. לדבריו מר יובל אף הציע לו תשלום כספי תמורת האמור (ר' עמ' 186 ש' 21 - "אני יכול להציע לך סכום כסף נכבד ונסתדר"). הרב בוחבוט אישר שכאשר נבחר לרבנות כב' הרב דוד לאו, הוא חזר ונקט בגישת כב' הרב בקשי. לטענתו גם כאשר נתנו תעודות בתקופת הרב עמאר "זה לא היה הנוסח הרגיל" (ר' עמ' 187 ש' 15). אף הוא הכיר את גיל נופר, אשר נזכר בעדותו של מר מזרחי. לדבריו מר נופר היה יבואן שהביא שרוולים משחיטה כשרה מארה"ב וכן מצמחים. כאשר מר נופר פנה אליו בעניין שרוולים מהצומח, הסביר שהוא אינו הכתובת לכך. בניגוד לדבריו אלה - הוצג לו בחקירה הנגדית מכתב בחתימתו מיום 14.4.10 המופנה לרבני הערים, מנהלי מחלקות כשרות ומשגיחי כשרות במפעלי עיבוד בשר. באותו מכתב הוא כתב באשר לשרוולי ניפי כי הם מעורות נבלות וטריפות אשר עברו תהליך המתיר להשתמש בהם "והינם 'כשרים' בלבד" (ר' עמ' 113 לנספחי התביעה). באותו מכתב ציין כי הם תחת כשרות הרב רווח. באשר לכך אמר העד - כי זה אכן היה המצב כאשר כב' הרב עמאר נכנס לתפקיד והרב רווח התחיל לפקח (אף שאין הוא יודע באיזה רמה הנ"ל פיקח). העד נשאל כיצד ניתן לתת מספר שנים אישור "חצי צולע" והוא השיב ש- "והכסף הוא המדבר" (ר' עמ' 191 ש' 15). הוא למעשה הסביר כי עוד טרם לתקופת כהונתו של הרב בקשי, מפעלים מקומיים הסתמכו על הכשרות שהייתה על המוצר מאותו רב מכשיר מחו"ל ואף שברבנות למעשה למוצר לא ניתנה כשרות. זאת משיקולי חסכון כספי. באשר לאותו רב מחו"ל (אשר כאמור, לפי הנטען, לא סומכים עליו אף בחו"ל) הפטיר - "בבית דין של מעלה יתבעו אותו" (שם, ש' 25). הוא הסכים כי כעובד ברבנות הוא כפוף להכרעות הרבנים הראשיים. כב' הרב בקשי לא אישר, וכב' הרב עמאר אישר. עלה כי העד לא היה מודע לביקורי הרב רווח במפעל ביפן (ר' פירוטם עמ' 94 לתביעה). במענה לשאלה כיצד אפשרו לתובעת למכור המלאי שהחזיקה, ככל שהמוצר אינו כשר. העד השיב שכנראה לאור זה שכב' הרב עמאר התיר, בחר כב' הרב לאו, להסתמך על האישור שהיה עד כה. הוא הבהיר שהוא מבצע מדיניות ולא קובע אותה.