תא (י-ם) 33088-05-18 חב' טוהר בע"מ נ' הרבנות הראשית לישראל - חלק 22

45. העד האחרון שנשמע היה עו"ד הראל גולדברג (ר' עדותו החל מעמ' 196). עד זה החל לעבוד ברבנות בשנת 2013 כיועץ משפטי וכיום הוא משמש באופן זמני כמנכ"ל הרבנות. בהתאם לעדותו עם כניסתו לתפקיד הבין כי לאורך השנים היה קושי עם מתן הכשרים לשרוולים וכי הדבר היה בניגוד לנהלים. הוא העיד כי במשך השנים, ניתנה תעודת הכשר או שהייתה עצימת עיניים וזאת בהמשך ללחצים שהופעלו. בהתאם לדבריו, כב' הרבנים הרב עובדיה יוסף זצ"ל והרב משה עמאר, קבעו הלכתית (ממניעים כשרים) כי השרוולים כשרים. עם זאת, בעניין הייתה מחלוקת הלכתית ונהלי הרבנות שיקפו עמדה שלא ניתן להשתמש באותם השרוולים. העד אמר כי הוא יכול להבין גורם עסקי המפעיל לחצים למטרותיו, אך הוא היה מוטרד מטוהר המידות בתוך הרבנות. אף שהדברים לא נאמרו באופן מפורש היה ניכר כי הוא מכוון להליך החריג שהיה - דווקא עת ניתנה כשרות למוצר מחו"ל, ללא השגחה צמודה בחו"ל, אלא על בסיס ביקורים עיתיים, במפעל שם. בהקשר זה התייחס לכב' הרב רווח אשר בהתאם לדבריו הוא גיס של אחד מאנשי לשכתו של כב' הרב עמאר, ולא ברורה מעורבותו כאן, בהיותו רב אזורי מתוקצב אשר לא אמור לעסוק בכשרות פרטית במקביל (ר' עמ' 198). עלה כי עמדתו כיועץ משפטי הייתה כי עת שכב' הרב לאו סבור כי מבחינה הלכתית לא ניתן להכשיר את השרוולים, אזי בעת שהוא מכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית, הוא רשאי לפעול בהתאם לעמדתו העניינית. זאת בדומה לשר הנכנס לתפקידו ועורך שינויים במשרדו על בסיס התכנים והערכים - בהם הוא דוגל. כאשר כב' הרב לאו פנה אל העד להיוועץ בו בעניין זה, הייתה עמדת עו"ד גולדברג כי לא נדרשת החלטה של מועצת הרבנות הראשית. העד הסביר כי הבנתו הייתה שלמעשה התובעת גרפה רווחים שנים רבות על יסוד אותה התנהלות לא תקינה ברבנות וכי ניתן לתקן את הדבר. העד ליווה את ההליכים בבג"ץ ולמעשה הוא אמר, כי שם חשבו אחרת ממנו עת ניתן הצו המוחלט. כלומר, הם קבעו שהביטול לא נעשה כנדרש. הוא ציין כי אין הוא מכיר תהליך בו מוצר מגיע מחו"ל ומאפשרים לו להגיע לשוק ככשר (כאמור בחלק מהזמן בעצימת עיניים), למרות שאין ביחס אליו תעודה כדת וכדין (אלא כאמור הכשרות הוכרה על בסיס ביקורים עיתיים של כב' הרב רווח שם). בהקשר זה אמר כי היה כאן משהו - "שבלשון עדינה מריח לא טוב" (ר' עמ' 201 ש' 4). הוא הדגיש כי באשר למוצרי בשר מחו"ל מסתמכים על גופי כשרות מחו"ל, אך כאן היה מוצר בו לכאורה הרבנות שולחת שליחים לחו"ל לצורך מתן הכשרות. לדבריו, לא סביר שהרבנות מימנה את נסיעות כב' הרב רווח לשם, ומסתבר יותר כי הדבר נעשה על ידי היצרן. הוא אמר שהבין מהרב לסרי כי הופעלו עליו לחצים, לאשר את אותו מוצר. הוא אמר שמבחינת התובעת - "זה שניתן להם זה היה סוג של נס מבחינתם... בפריזמה העיסקית שלהם הם קיבלו את האפשרות הזאת במשך שנים לייבא את המוצר למרות כל המטען ההלכתי פה להבנתי זה היה להם סוג של נס.." (ר' עמ' 203 החל מש' 23). לדבריו זהו המקרה היחיד שהכיר בשמונה שנים ברבנות, שבו העמדה ההלכתית שמעוגנת בנהלים וכן העמדה המקצועית, היא שלא ניתן להכשיר, אך חרף זאת ניתנת תעודה או לחלופין יש עצימת עיניים. מהחקירה החוזרת עלה כי חרף דבריו בדבר בעיה בטוהר המידות בתוך הרבנות, הוא לא פעל לכך שהדבר ייחקר. העד הסביר כי אין סממנים פליליים מובהקים. הבנתו להכרעה בבג"ץ הייתה אמירה כי אף שניתן צו מוחלט בעניין כשרות השרוולים, בד בבד נקבע כי קיימת בעיה במישור ההשגחה על המוצר ולכן לא ניתן לעזור בבג"ץ. נכון למועד ההכרעה בבג"ץ - אפילו בהתעלם מהסוגיה ההלכתית, לא ניתן היה ליתן תעודת כשרות.