תמצית טענות הצדדים;
46. הצדדים סיכמו טענותיהם בדיון מיום 18.5.22, אשר התקבל לתיק לבסוף ביום 6.6.22. ר' סיכומי התביעה שם בעמ' 228-211. ור' סיכומי הנתבעת בעמ' 260-228, ובהמשך התייחסות נוספת של הצדדים האחד לטענות האחר (עמודים 274-261).
47. מבלי למעט ממלוא הטענות שהועלו שם יצוין כי מטבע הדברים מיקדה התובעת את טענותיה בהליכים שהתקיימו מאז יצא המכתב ביולי 2014. נטען כי לא היה יסוד לביטול הכשרות וכי הדבר גם לא נעשה כדין. לעמדת התובעת קיימת למעשה גושפנקא לטענותיה וזאת מכוח מתן צו החלטי בבית המשפט העליון. לטעמה, עת ניתן צו החלטי הוכרעה למעשה אי חוקיות מינהלית אשר נפלה במעשי הנתבעת ויש אפוא להידרש רק לנזק וגובהו. ב"כ התובעת אמר כי אף עד לא אמר נחרצות שהמוצר אינו כשר ובוודאי שאין מדובר בהעדר כשרות כאכילת חזיר. ברור כי אם כך היה המצב, לא היו מאשרים למכור את יתרת המלאי שהייתה בארץ. נטען כי אין קושי הלכתי באשר לעצם הכשרות אלא ב- "רמת התולעים בחסה" (ר' לדוגמא עמ' 212 ש' 33). התובעת מדגישה כי בסיור שבוצע במקביל להליכים בבג"ץ לא נמצאו שיירי בשר, בעוד זו הייתה מטרת היציאה לאותו ביקור. ממילא, כך לטעמה הוכחה צדקת טענותיה. היא נסמכת על הביקורים שבוצעו בעבר על ידי כב' הרב רווח והגורמים הנוספים שעסקו אז בעניין. נטען כי הרבנות כרגולטור המשגיח על נושא הכשרות אינה יכולה להתנהל באופן הפוגע ביבואן כפי שפעלה כאן. לא די בכך שקיים מוצר חלופי בשוק, המועדף על ידי הרבנות כדי לפגוע במקבלי כשרות עד כה. ב"כ התובעת הדגים טענתו באמירה כי - העובדה שהגיע לשוק RC קולה, לא די בה, לנטילת הכשרות מקוקה קולה. נטען כי שינוי המדיניות היה פסול עת לא נעשה בהתאם לנהלים מתחייבים, אלא בייעוץ מזדמן בין עו"ד גולדברג לכב' הרב לאו וכי גם מהותית לא נבחנה נפקות שינוי המדיניות כנדרש. גם רב ראשי, עת שהוא מבקש לשנות מדיניות, כפוף למגבלות החלות על כל רגולטור. לא ברי מדוע הנתבעת סבורה שכב' הרב בקשי דורון, הוא הצודק ולא כב' הרב עמאר. עוד נטען כי היה ברור שמדובר במחלוקת הלכתית אשר לאורה למעשה לא יהא ניתן לבטל הכשרות במועצה וכי מטעם זה לא פעלו ברבנות בצורה סדורה בעת הביטול, כמתחייב. בג"ץ אומנם אינו נוטה להתערב בגרעין הקשה של מתן תעודת כשרות ולכן לא היה יכול לסייע - אך עדיין לא ניתן להתעלם מאמירות בעת מתן צו מוחלט, גם אם תחום. נטען כי העובדה שהמועצה לא השלימה החלטה מבטלת סדורה, במקביל להליך הבג"ץ, אף שזה נמשך כשלוש שנים, מדברת בעד עצמה, בדבר הקושי לעשות כן. ב"כ התובעת הפנה לאמירות אלה ואחרות במסגרת הדיונים בבג"ץ כדי לתמוך טענותיו. נטען כי מדובר בכוחניות וכן בחוסר תו"ל כאשר בתווך - רוסק האזרח הקטן. ב"כ התובעת הפנה עוד להתבטאויות של שופטי בג"ץ אגב קידום בירור העתירה שם, ומצא באלו תימוכין לטענותיו כי הנתבעת נהגה שלא כדין. עוד הועלו טענות באשר לגובה הנזק ובשים לב לקביעות המומחה מטעם בית משפט. נטען כי לכל הפחות ביחס לחברת זוגלובק, הוכחו השמועות המקדימות על בסיס עדות מר מזרחי. נטען כי ראוי אף להטיל פיצוי עונשי. כן הפנתה התובעת לפסיקה התומכת לדידה בהטלת אחריות נזיקית, בגין מעשה במישור המנהלי.