57. בשלב זה התקיימו ההליכים בבג"ץ. כמובא לעיל, במקביל להליכי בג"ץ התקיימו שלוש ישיבות במועצת הנתבעת - בינואר 2016, מרץ 2016 ויולי 2016, שם למעשה נסתם הגולל על מתן תעודות כשרות לתובעת. בהמשך לאמור גם הסתיים ההליך בבג"ץ, באותו פסק דין אשר ניתן במרץ 2017.
58. התובעת לא הייתה בהירה באשר לעילה מכוחה היא טוענת כי יש לפצותה. בהקשר זה נראה כי ביססה טענותיה על עוולת הרשלנות וכן לחלופין על מעין עילה/עוולה מנהלית. נטען כי למעשה הוכרע בבג"ץ שהנתבעת פעלה שלא כדין (ר' מתן צו מוחלט, גם אם תחום) ומכאן נובע שעל הנתבעת לפצותה. איני רואה את הדברים עין בעין עם התובעת ואבהיר טעמיי;
באשר לטענה כאילו קיימת עילה/עוולה מנהלית אשר מכוחה ניתן להגיש תביעה זו, מקובלת עלי עמדת כב' השופט י' עמית כפי ששטחה במאמרו - "על טשטוש תחומים, טשטוש גבולות ואי ודאות במשפט", דין ודברים ו' (תשע"א - 2011) 17. אף לטעמי לא די באמירה כי אקט פגום מבחינה כלשהי במישור המנהלי כי שתיווצר עילה נזיקית ואף יוטל פיצוי במישור זה על הגוף המנהלי. יש להבחין ולשמור על הגבולות בין המשפט המנהלי ובין המשפט האזרחי - נזיקי. לא אותם שיקולים המשמשים את היושב בדין בעת דיון בעתירה לבג"ץ, או בעת דיון בעתירה מנהלית - משמשים גם בעת דיון בתביעה אזרחית, כספית – נזיקית, לפיצוי. זאת, אף אם החלטה, אשר נבחנה בהליך המנהלי, מהווה חלק מרצף החלטות, הנבחנות בעת דיון בתביעה האזרחית - נזיקית. כך גם, מהבחינה הדיונית, הליך בו נבחנת הכרעה מנהלית זו או אחרת, הינו שונה באופן מהותי מהדרך הדיונית בה מתבררת תביעה אזרחית. בין בבג"ץ ובין בעת בירור עתירות מנהליות - לא נשמעות ראיות ועדויות, באופן בו אלה נשמעות בהליך אזרחי. במרבית ההליכים המנהליים אין למעשה מחלוקות עובדתיות, אלא עיקר המחלוקות נסובות על משמעות דרך הפעולה וסבירותה. בהקשר זה לעיתים גם התמונה אליה נחשפת הערכאה המנהלית, הינה תחומה ומצומצמת יותר.
59. מקובלת עלי עמדת כב' השופט י' עמית עת חלק במאמרו הנ"ל על העולה מפרשת אבנעל (ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בע"מ נ' מדינת ישראל פ"ד נט(5) 193), באומרו -"משמעות פסק הדין היא שדי בכך שאקט פגום מבחינת המשפט המינהלי כדי שתיווצר עילה של רשלנות או כפי שהציעו מלומדי משפט באקדמיה עוד לפני אבנעל, אפילו עוולה של הפרת חובה חקוקה. האם כל אימת שבית המשפט לעניינים מינהליים או בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ יקבל עתירה בגין חוסר סבירות או פגיעה בעקרי הצדק הטבעי, יפתח הפתח להגשת תביעה נזיקית?..." כך גם התייחס שם לפרשת שתיל (ע"א 10078/03 שתיל נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ"ד סב(1) 803 (2007)), בציינו כי יש להיזהר מגישה אשר תאפשר תביעת נזיקין כל אימת שעותר מנהלי זכה בריבו עם הרשות, בעוד יש למתוח קו בין דיני הנזיקין והמשפט המנהלי. במאמרו זה אף ציין -"בזהירות הראויה אף אומר כי ספק בעיני אם ועד כמה הדברים שנאמרו בעניין אבנעל ושתיל כמצוטט לעיל אכן הצמיחו שורשים בפסיקת בית המשפט העליון" (שם, עמ' 24. ההדגשה במקור). אכן, ב"כ התובעת לא הפנו לפסיקה מאוחרת אשר הכירה בעוולה מנהלית כאמור. כאמור אף לטעמי יש להיזהר מללכת בדרך זו. בהחלט עשוי להיקבע קיומו של ליקוי או פסול מנהלי, אך עדיין לא תצמח זכות לתביעה כספית. כך לדוגמא - קביעה שלא ניתנה זכות טיעון כדין, עשויה להיות מחוסרת נפקות לתביעה האזרחית, ככל שיקבע כי אין קשר סיבתי בין פסול זה ובין הנזק שנגרם לתובע.