60. ומן הכלל אל הפרט;
אין אינדיקציה בחומר שהונח בפני כי בית המשפט העליון, בשבתו כבג"ץ, בעתירה שהגישה התובעת - היה מודע לקיום נהלים עוד מתחילת שנות האלפיים, אשר למעשה מכוחם היה ברי כי אין לייבא השרוולים; היה מודע לפעילות מר יובל לכך שהדבר יאושר לו, חרף האמור; ובעיקר היה מודע לכך שאף התעודה אשר ניתנה בשנת 2005 הייתה מכוח מכתב שיצא מלשכת רב ראשי ולא בדרך של אותו הליך סדור. הליך, אשר בדין, ציפה בג"ץ בהמשך מהנתבעת לפעול באמצעותו. תמונה רחבה זו נפרשה רק בעת שמיעת הראיות בהליך דנן. יתרה מכך, לטעמי התובעת מייחסת לפסק הדין בבג"ץ יותר מאשר יש בו; בפסק הדין יש אמירה ברורה כי במישור המעשי אין מקום ליתן הכשר באותה עת לשרוולים. מתן צו מוחלט רק במישור עקרוני, ואף זאת תוך הבהרה כי זה ניתן באופן מצומצם - "בקטע זה בלבד", אינה מולידה אוטומטית את המסקנה כי על הנתבעת לשלם פיצוי כלשהו לתובעת. אכן, מבין השורות ניכרת מהערות השופטים שם, אי שביעות רצון מהאופן בו יצא המכתב מלשכת כב' הרב לאו, ללא ישיבה תואמת בגוף הרלוונטי אצל הנתבעת. ברם, חרף זאת - נמנע בג"ץ מלהורות שיש מקום להוסיף וליתן תעודת כשרות, עד לקיום אותה ישיבה סדורה (לא ניתן צו ביניים ואף בהחלטות שנתן המותב כהחלטות ביניים, לא הורה ההרכב לעשות כן, חרף היותו מודע למשמעות הדבר ביחס לתובעת). גם בתום ההליך, לא מצא ההרכב ליתן הוראות בעלות נפקות אופרטיבית. ההתרשמות הכוללת מהחומר שהונח בפני מההליך שם - הייתה כי עת עלה שהוחלט במועצת הרבנות כי לא תינתן למעשה תעודת כשרות ועת עלה כי המועצה למעשה בחרה להגיע למסקנה זו, מבלי להידרש למחלוקת ההלכתית בין רבנים בכירים, ממילא לא נותרה עוד חשיבות לאותה מחלוקת. מטעם זה, בהעדר רלוונטיות נוספת של אותה מחלוקת, היה ניתן לקבל את העתירה בחלקה, באופן תחום כאמור.
61. איני מקבלת את טענת ב"כ התובעת כאילו קם מעשה בית דין מההליך שם, או מניעות כלשהי מלשטוח את מלוא התמונה, באמצעות ראיות בהליך שהתקיים בפניי, כפי שעשתה הנתבעת (ר' לדוגמא התנגדותו בעמ' 66 ש' 22). כפי שהובהר ההוראות הדיוניות שונות באופן מהותי בין שני ההליכים. ממילא בבג"ץ לא נשמעו ראיות. שני הצדדים התמקדו באותו הליך אחר - בשאלה האם יש לכפות על הנתבעת מתן תעודת כשרות באותה עת ובאילו תנאים. לא נדרשה וממילא גם לא נפרשה, התמונה המלאה באשר לכלל מערכת היחסים אשר בין הצדדים. באשר לנפקות הליך בבג"ץ על טענת השתק עילה או פלוגתא ר' ע"א 9656/08 מדינת ישראל נ' סעידי (ניתן ביום 15.12.11) והפסיקה שהובאה שם באותו עניין.