62. מקום בו לדידי אין מקום להטלת חובת פיצוי כספי על בסיס עילה /עוולה מנהלית, לא בכלל ולא בשים לב לנסיבות הקונקרטיות בפרט - יש לבחון האם קיימת עילה נזיקית המצדיקה הטלת חבות על הנתבעת. סעיף 3 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב - 1952 קובע - "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית, מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית, אולם אחראית היא על רשלנות שבמעשה". מהראיות שנשמעו לא מצאתי כי פעילות הנתבעת, באמצעות הרבנים הראשיים הייתה מחוסרת תום לב או שלא מתוך אמונה סבירה ובתום לב בקיומה של הרשאה חוקית. נראה כי גם לא יכול להיות חולק שהנתבעת פעלה בתחום הרשאתה החוקית. השאלה הינה האם יש מקום לקביעה שזו פעלה ברשלנות, באופן בו פעלה בעת בחינת כשרות השרוולים. שאלה זו מוליכה אותנו באופן טבעי לסעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין").
63. הנחתי היא כי הנתבעת מחויבת בחובת זהירות מושגית כלפי התובעת, כמו שזו קיימת גם כלפי כל המתדפק על דלתותיה לקבלת תעודת כשרות. ברם, לטעמי אין מקום לקבוע כי הופרה חובת זהירות קונקרטית, או לחלופין יש לקבוע כי התובעת בחרה להסתכן מרצון (ר' סעיף 5 לפקודת הנזיקין) ואפרט; אין חולק כי עת בא בית המשפט לבחון קביעת חבות בנזיקין מופעלים שיקולי מדיניות משפטית (ר' ההלכה הישנה והנודעת אשר בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113 (1982)). במקרה דנן, ידעה התובעת היטב כי לאור נהלים סדורים אצל הנתבעת, לא ניתן להעניק לה תעודת כשרות. על אף האמור - היא פעלה בדרכים של פניות אישיות, אף לגורם שאינו בעל סמכות - כדי שתפתח בפניה הדרך לשווק את שרוולי הנקניק ככשרים. כך פנתה לכב' הרב עמאר אף עת שזה לא כיהן כרב ראשי; כך גם שכרה את שרותי הרב רווח, כדי לנסות ולשכנע כי ניתן להסתפק בהשגחתו ואין צורך בהשגחה מקומית קבועה כפי שנדרש בד"כ עת עסקינן במוצרי בשר; כך גם העלתה טענות בפני גורמים אצל הנתבעת מדוע יש לשלול הכשרות מגורמים אחרים, תוך הפניית אצבע לליקויים בכשרות שם. התובעת ידעה היטב - עת ניתנה לה תעודת כשרות בשנת 2005, כי הדבר נעשה ללא הליך סדור כנדרש. ממילא היה עליה גם לצפות את האפשרות שמתן תעודה, באופן זה, לא בהכרח יוותר על כנו. קל וחומר באשר לפרק הזמן שבין שנת 2005 ועד למתן התעודה הסדורה - באמצע שנת 2011, התובעת ידעה, או מכל מקום מצופה היה שתדע - כי טרם התקבלה החלטה כדין אצל גורמי הנתבעת לאפשר הבאת השרוולים ובאלו תנאים. ממילא, אף אם אפשרו לה הבאת השרוולים במעין שתיקה, או הסתמכות על רב מחו"ל (ככל שזה היה המצב באותו פרק זמן והדבר לא הובהר עד תום), היה עליה לדעת כי לא בהכרח יוותר מצב זה על כנו. אכן באמצע שנת 2011 התקבלה החלטה סדורה ומכוחה הונפקו במשך שנתיים וחצי תעודות כשרות מסודרות, ברם - מי שפעל והצליח לקבל תעודות ללא אותו הליך סדור, ממילא אינו יכול להישמע בטענה כי ציפה שהפסקת מתן התעודות וזו בלבד אכן תעשה בצורה סדורה.