ה. לא מצאתי לקבל את טענות התובעת בדבר פעילות לא תקינה של הרגולטור. אכן, היה ניכר כי עובדי הנתבעת סברו שאין להכשיר השרוולים והתקשו לקבל את מתן תעודות הכשרות הבודדות שניתנו (או לחלופין עצימת העיניים מהבאת המוצר על בסיס כשרות של רב מארה"ב אשר נמצא כי לא ניתן לסמוך על כשרותו). עם זאת, עת הוחלט על מתן תעודות, אלה ניתנו וכאמור עובדי הנתבעת אף הציגו את אותה עמדה בפני בית המשפט בתובענה הייצוגית, חרף עמדתם האישית.
68. ומשהגענו עד כה, אוסיף עוד התייחסות קצרה לסוגיית הנזק, חרף מסקנתי לפיה אין מקום להשית תשלום נזקי התובעת על הנתבעת;
מר מזרחי אכן העיד באופן ברור וחד כי שמע ממר גיל נופר בסוף שנת 2012 - כי בקרוב עתידה להילקח תעודת הכשרות מן התובעת. עם זאת, גם לו סברתי שיש מקום לקבל את התביעה שבפני, לא הייתי מוצאת לפסוק את גובה הנזק בהתחשב בחלופה המייחסת את הירידה בהכנסות שנת 2013 של התובעת - לשמועות אלה (תוך התאמה, בהתחשב בכך שהובאו ראיות רק באשר לירידה אצל זוגלובק, בעוד ניכרת ירידה גם בעבודת התובעת עם חברות נוספות). אף אם אתעלם מכך שאכן טענות התובעת בסוגיה זו היו טענות כבושות, אשר הועלו באיחור ניכר (ר' בעניין זה, בין השאר את החלטותיי מהימים 9.9.19, 14.1.21 ו- 13.5.21) ואף אם אתעלם מכך שלו היו אותן ירידות, פועל יוצא של איזה מידע פנימי מהרבנות שהודלף לגופים אשר עבדו עם התובעת, חזקה על מר יובל שהיה דואג כי דברים אלו יאמרו מפורשות בתביעה (אשר הוגשה עוד בחייו), אך אין זכר לכך - עדיין קיים קושי בטענה. עם מלוא הכבוד למר מזרחי, זה לא הצליח ליתן מענה לשאלה - כיצד יהא בסוף שנת 2012 מידע מוצק, על פיו עתידים לשלול את כשרות התובעת בקרוב, כאשר באותה עת - אף טרם נקבעה זהות הרבנים הראשיים החדשים?!. הרושם הכללי בתום עדות מר מזרחי היה כי מר נופר הוא מתחרה עסקי, אשר פעל כמיטב יכולתו להעביר את זוגלובק לעבוד עימו, או עם מי מטעמו. ככל שהיו שמועות מתוך הרבנות (וכאמור לא הובהר מקור השמועות), נראה כי ביסוד אלה עמד אותו מצב אליו היה מודע גם מר יובל, בדבר שבריריות התעודות הספורות שניתנו לו, או האפשרות לייבא בשתיקה, אף ללא תעודה. בנסיבות אלו - לו הייתי פונה לפסיקת פיצוי לתובעת הרי שעל יסוד החלופה הרלוונטית בחוות דעת המומחה - היה הסכום הבסיסי לפסיקה עומד על לא יותר מ- 2,130,000 ₪. אציין עוד כי אף שהתובעת מסרה בתחילה כי תעיד שני עדים נוספים באשר לסוגיית השמועות (מר גנאדי פורטניך וגב' חנה טפר), אלה לא העידו לבסוף מטעם אשר לא הוסבר. מכל מקום, גם ביחס לסכום של 2,130,000 ₪ ההולם את החלופה הדוחה את טענת השמועות - יש מקום להפחתה נוספת. אכן, יש ממש בטענת הנתבעת כי אין מקום לשום את הפיצוי עד למועד מתן פסק הדין בבג"ץ, אלא לכל היותר בגין שנתיים - מיולי 2014 עת יצא מכתב כב' הרב לאו ועד יולי 2016, עת נקבע כי אין מקום למתן הכשר לאחר הסיור. מועד הדיון הנוסף בבג"ץ והמועד בו ניתן שם פסק הדין - אינם המועד הראוי להערכת התקופה. מדובר במועדים מקריים אשר אינם מהותיים. יישום האמור ביחס לקביעות המומחה מטעם בית משפט היה מעמיד להערכתי את הנזק על כ - 1,500,000 ₪ (ייתכן כי במקרה זה הייתה נערכת פניה למומחה מטעם בית משפט לקביעה מדויקת של הסכום). דברים אלו נאמרים בהערות אגב, שכן כאמור לא מצאתי להשית תשלום פיצויים על הנתבעת.