17. אף ששני הצדדים ביקשו לזמן לעדות את המומחים מטעמם, הם ויתרו על כך בהמשך ואף המומחה מטעם בית משפט לא נחקר. כמו כן - התובעת ביקשה לחקור את כב' הרב יצחק יוסף וכן את כב' הרב דוד לאו. באשר לכב' הרב יצחק יוסף - הבקשה לא התקבלה, מקום בו לא שוכנעתי כי זו נדרשת. באשר לכב' הרב לאו ועל יסוד הלכת חגי יוסף (רע"א 3202/03) - נקבע כי ניתן יהא, בהתאם לאותה הלכה לשלוח אליו בתחילה, באישור בית משפט, שאלות למתן מענה בכתב. אף שהצדדים הודיעו כי המועד לכך יהא לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית משפט, לא התבקש בהמשך אישור שאלות אלו או אחרות והתובעת הצהירה: "אלו עדי" בתום שמיעת העדים שהתייצבו (ר' עמ' 118), באופן שנושא זה למעשה נזנח על ידה.
הרקע העובדתי אשר עלה מהעדים והמסמכים,
באשר להליכים אצל הנתבעת - עד להגשת העתירה לבג"ץ;
18. אגב חקירת העדים, הופניתי למסמכים רבים, שהוגשו עם כתבי בית הדין. אלו, בשילוב עם מידע שעלה מהעדויות - מאפשרים לסרוק, במידת מה, את המצב העובדתי בשנים עברו. יצוין כי עת שמקים התובעת ומנהלה, מר יעקב יובל, נפטר עוד בטרם נשמעו הראיות ועת שחתנו היה מעורב באופן ממשי בענייני התובעת למעשה רק משנת 2008, ממילא יש לקוות כי אכן התמונה אשר תתואר להלן, מציגה נכונה את הדברים.
19. מעדות כב' הרב לסרי עלה כי בתחילת שנות האלפיים, עת כיהנו בתפקיד הרבנים הראשיים- הרב בקשי דורון וכן הרב ישראל לאו, פעלו ברבנות, במחלקת היבוא, לקביעת נהלים סדורים. זאת, בניגוד למצב ששרר שם טרם לכן. בכלל האמור, התווספה הוראה בנוגע למוצרים המכילים ג'לטין ונקבע במסגרתה גם כי - "אריזות אכילות לנקניקיות העשויות מעורות בהמה, דינם כג'לטין", באשר לג'לטין נקבע כי - "הרבנות הראשית לישראל מאשרת רק ג'לטין מבהמות טהורות ושחוטות". מאחר ובמקרה דנן שרוולי הנקניקיות לא הוכנו מבהמות טהורות ושחוטות כדין, ממילא לפי נהלים אלו, לא ניתן לאשרם ברבנות (ר' נהלים אלה בעמ' 40 לנספחי ההגנה המתוקנת. מאחר ונספחי ההגנה המתוקנת מוספרו באופן המקל על ההפניות, הרי שהפניה לנספחי ההגנה תהא לנספחי ההגנה המתוקנת וזאת כל עוד לא נאמר אחרת במפורש). אף אם חלו שינויים בנהלים, הרי שאיסור זה נותר בכל עת בתוקף. כך גם בנהלי תשס"ט (2009-2008) נאמר בחלק אשר עניינו בג'לטין ובמוצרים מן החי כי: "חומר הג'לטין או כל חומר (כגון שרוולי נקניק אכילים וכד') מופק מעורות/עצמות של בעלי חיים אינו מאושר על ידי הרבנות הראשית אלא אם כן הוא מיוצר מעורות/עצמות של בהמות טהורות ושחוטות כדת..." (ר' עמ' 42, שם). עובר לאותו מועד לא הייתה מדיניות מסודרת של הרבנות ובאשר לכשרות שרוולי נקניקים ומוצרים נוספים - נסמכה למעשה הרבנות על אישורי כשרות שניתנו למוצרים על ידי רבנים, או גופי כשרות פרטיים בחו"ל, אשר הרבנות מצאה לכבדם. עם קביעת הכללים, החל הליך לאכיפתם.