20. המנוח מר יובל - פנה על רקע זה, לכב' הרב עמאר, בבקשה שיתן חוות דעת הלכתית, בדבר כשרות השרוולים המדוברים. באותה עת, אומנם כיהן כב' הרב עמאר כחבר במועצת הרבנות הראשית אך הוא טרם מונה כרב ראשי. הרבנים הראשיים באותה עת, היו כב' הרב בקשי דורון וכב' הרב ישראל לאו - ואלו לא מצאו להתיר את השרוולים. אכן כב' הרב עמאר הוציא בכתב ידו, בשנת תשס"א (2000- 2001), חוות דעת הקובעת כי ניתן להתיר שימוש בשרוולי נקניק, גם אם אלה יוצרו מעורות של חיות שאינן כשרות, או מבהמות כשרות - אשר לא נשחטו כהלכה (נבלות וטרפות). ר' חוות הדעת עמ' 60-39 לתביעה. ניכר כי אותה חוות דעת, נערכה בהמשך לפניית התובעת וכי כב' הרב עמאר נסמך בין השאר על תהליך עיבוד העור, כפי שהוצג לו באמצעות ד"ר ליכט כימאי מזון. אכן באותה עמדה החזיק גם כב' הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ברם בסוגיה העקרונית נודעה מחלוקת הלכתית בין פוסקים. רבנים רבים המחזיקים בדעה שונה, סברו שלא ניתן שניתן להתיר את השימוש בשרוולים. בכלל זה - כב' הרב ש. י. ניסים קרליץ, כב' הרב טוביה וייס, וכב' הרב יוסף י' אפרתי (ר' דעותיהם, בעמ' 48-43 להגנה. כאמור ההגנה המתוקנת).
21. במענה לחוות דעת זו (אשר ככל הנראה עימה פנה מנהל התובעת למחלקת ייבוא אצל הנתבעת, כדי לשכנעם שלא היה מקום לדחות בקשתו לכשרות) - נשלח מכתב מאותה מחלקה אל כב' הרב עמאר ביום 2.12.01. במכתב הובהר לכב' הרב עמאר כי קיימים היום בשוק שרוולי נקניק אכילים, מעורות של בהמות טהורות, אשר שחוטות בשחיטה טובה. ממילא - אין מקום לאשר מוצרים שהינם שנויים במחלוקת. הובהר כי השרוולים שמייבאת התובעת, אינם מאושרים ברוב קהילות ישראל בארה"ב ובאירופה. עוד נאמר כי התובעת מציגה תעודת כשרות של רבנים מארה"ב, אשר אינם מקובלים על גופי כשרות אורתודוקסים בארה"ב ובאירופה והם גם אינם מקובלים על הרבנות הראשית. אותם רבנים, המאשרים את שרוולי הנקניק, מאשרים גם שרוולי נקניק מג'לטין מבהמות טמאות. נאמר כי מדיניות הרבנות הראשית היא שלא לאשר מוצרים אשר ההכשר שלהם אינו מקובל על רוב גופי הכשרות בעולם וממילא אינם מקובלים על רוב הקהילות בישראל (אורתודוקסים). הובהר כי במקרה דנן, מלבד הרבנים החתומים על גבי התעודות, אין גוף כשרות מוכר כמו OU, OK, סטאר K, K וכדומה, המאשרים את אותם השרוולים (ר' המכתב עמ' 69 לתביעה).
22. גם לאחר שהתקבלה חוות דעתו ההלכתית של כב' הרב עמאר והנושא הועלה לדיון ביום 24.12.01, בפני ועדת הכשרות אשר במועצת הנתבעת, לא נמצא לשנות את מדיניות הנתבעת. באותו דיון הוחלט: "ליישם ולאמץ את ההחלטה של מחלקת הייבוא ואין לאשר שרוולי נקניק אכילים המיוצרים מנו"ט ובהמות טמאות". באותה עת אפשרו הבאת שרוולים מאוסטרליה, בהנחה שהשרוולים שמייבאים משם, מקורם בבהמות כשרות שנשחטו בשחיטה כשרה. נראה כי התובעת קבלה על כך והעלתה טענות באשר להנחה כי השחיטה באוסטרליה הינה שחיטה כשרה. בהמשך לכך נקבע כי ימנו נציגים אשר יבקרו במפעל באוסטרליה, כדי לעמוד מקרוב על הנעשה שם: "ללא קשר לטענות היבואן טהר" (ר' עמ' 50 להגנה). בחלק הסיכום של פרוטוקול אותה ישיבה, נקבע כי לא יאושרו שרוולי נקניק המיוצרים מנבלות וטרפות ובהמות טמאות והוחלט להוציא על כך הודעה לכל היצרנים והיבואנים בארץ. אכן הודעה נשלחה בסמוך ביום 6.1.02 לתובעת (ר' שם, עמ' 54). מהאמור בתחילת המכתב כי זה נשלח בהתייחס למכתב התובעת לראש אגף הכשרות, ממילא אתה למד כי זו הייתה מודעת לכללים האוסרים יבוא השרוולים וזאת עוד עובר לאותה ישיבה.