9. אשר לגובה השכר השעתי ומהימנות התלושים - ציין בית הדין שההלכה הפסוקה קובעת כי "מקום בו ניתן תלוש שכר, חזקה שהוא משקף את המציאות", כאשר "לאחר שעיינו בכל תלושי השכר באנו לכלל מסקנה כי אין המדובר בתלושי שכר פיקטיביים, אלא הסכומים המופיעים בהם שולמו הלכה למעשה ועל פי הרכיבים המופיעים בהם". בית הדין ציין בקשר לכך כי העובד קיבל תלושי שכר מדי חודש בחודשו; לא טרח להגיש את רישומי השעות שערך לטענתו; ציין
--- סוף עמוד 66 ---
לראשונה בחקירתו הנגדית כי דמי הנסיעות שולמו לו בנוסף לשכר השעתי המוסכם; וה"תיאוריה" לפיה קיבל 30 ₪ נטו לשעת עבודה "אינה נכונה, למצער ברוב התלושים". עם זאת בית הדין צירף בקשר לכך טבלה ממנה עולה כי בחודשים מרץ-נובמבר 2016 (פרט לחודש אוקטובר) חלוקה של שכר הנטו שקיבל העובד לאחר כל התוספות והקיזוזים במספר שעות עבודתו מביאה באופן מדויק לסך של 30 ₪ (כאשר כפי שיפורט להלן, למעשה גם בחודש דצמבר 2016 מוביל ניתוח התלושים לאותה תוצאה, כך שטענת העובד נכונה ביותר ממחצית מהתלושים מתקופת עבודתו).
10. בית הדין הוסיף וציין מספר נקודות התומכות בטענת העובד (וכדוגמא, החזר הלוואה במינוס שנוכה בחלק מהתלושים, ודווקא בתלושים התומכים בטענת העובד), אך כיוון שחשב השכר של החברה לא העיד על משמעות ההלוואה (והנטל להביאו מוטל היה על העובד), ותלושי השכר קוהרנטיים לצו ההרחבה בענף הניקיון - לא די בכך כדי לקבל את טענות העובד. נקודה נוספת התומכת בטענת העובד היא כי "העד מטעם הנתבעת לא ידע להעיד על אופן עריכת התלושים", ובדיון המוקדם ב"כ החברה אישר כי העובד השתכר סך של 35 ₪ לשעה (מבלי שציין אם מדובר בסכום ברוטו או נטו). למרות זאת, "נוכח ההלכה כי תלושי השכר הם ראיה לאמיתות תוכנם, אנו מקבלים את התלושים לרבות כל הרכיבים בהם", כאשר "היה על התובע להוכיח את התיאוריה הנטענת על ידו וחובת ההוכחה במקרה דנא אף מוגברת שכן עסקינן למעשה בטענה לתרמית".
11. אשר לזכויות הסוציאליות - קבע בית הדין כי הרישומים בתלושי השכר מהימנים, ומשכך פסק לזכות העובד רק את ההפרשים בהם הודתה החברה: פדיון חופשה בסך של 3,031 ₪; דמי חגים בסך של 174 ₪; תוספת ותק בסך 6.81 ₪; והפקדות לקרן השתלמות בסך של 4 ₪. אשר לגמול שעות נוספות - נקבע כי שעות העבודה בראשון לציון היו קבועות ולא כללו שעות נוספות (אם כי החברה הודתה בסך של 30.73 ₪ ומשכך נפסק סכום זה לזכות העובד). אשר לנסיבות סיום העבודה - נקבע כי "התובע לא הביא לעדות את מי שעל ידו הוכרח לצאת לחופשה או ראיה אחרת שתתמוך בגרסתו אודות נסיבות עזיבתו". משכך, לא הוכיח כי פוטר, אך גם החברה לא הוכיחה שהתפטר לצורך קיזוז חלף הודעה מוקדמת שלא ניתנה על ידו. אשר לרכיב החלופי של הפקדות לרכיב פיצויי הפיטורים - נקבע לפי תלושי השכר כי החברה שילמה בגין רכיב זה מדי חודש בחודשו.