23. ודוק: תרחיש מס' 2 ממחיש מדוע נסיבות המקרה שלפנינו שונות מהדוגמה הקלאסית של מכרז "רגיל" המובאת אצל דקל. כאשר מדובר במכרז רגיל, משתתף שהצעתו לא זכתה במכרז לא יכול לצאת מורווח, שכן התמורה אינה משולמת לכיסו אלא לכיסו של עורך המכרז, כך שאין כל תמריץ עבורו להציע סכום הגבוה מהערכתו את שווי הנכס. משכך, במכרז רגיל, המנגנון של "מכרז מחיר שני" מבטיח כי כל משתתף יגיש הצעה בגובה שווי הנכס כפי שהוא מוערך על ידו, ללא תלות בשאלה אם הוא חובב סיכון, שונא סיכון או אדיש לסיכון (דקל, עמ' 343).
לעומת זאת, במצב כמו במקרה שלפנינו, המשתתף אמנם אינו קובע כמה ישלם במקרה שיזכה (וזאת כמו בכל מכרז מחיר שני), אולם בניגוד למכרז רגיל, המשתתף כן עשוי לקבוע את שיעור התמורה שתשולם לו (אם המשתתף הנוסף יציע הצעה גבוהה יותר). לכן, אם ראובן יסבור כי הערכתו של שמעון לגבי שווי הנכס גבוהה מהערכתו שלו (120), וראובן חובב סיכון, הוא עשוי להגיש הצעה הגבוהה מכפי הערכת השווי שלו (110). זאת, מתוך תקווה כי הצעתו של שמעון תהיה גבוהה יותר, וכך ראובן ימכור את חלקו ברווח "על חשבונו" של שמעון. דומה כי לאפשרות זו כיוון המערער במקרה דנן, כשהעלה את החשש מפני "סחטנות" אפשרית מצד המשיב.
24. אכן, על פני הדברים, חלק מהיתרונות הגלומים במנגנון מסוג "מכרז מחיר שני", כגון נטרול יחס המשתתפים לסיכון והעדר הצורך באיסוף אינפורמציה לגבי הצעות יתר המשתתפים (דקל, עמ' 344-343), אינם עומדים בתוקפם במצבים כבמקרה שלפנינו. למרות זאת, איני סבור כי יש בכך כדי להוביל לביטולו של המנגנון האמור במקרה דנן, ואיני חושב כי טענת המערער שמא המערער יוכל "לסחוט" אותו יש לה על מה לסמוך.
כמו המשיב, כל עוד המערער יגיש הצעה המשקפת את שווי החברות כפי שמוערך על ידו, הוא לא יצא מופסד. אמנם, המשיב יוכל לטול על עצמו סיכון ולהגיש הצעה גבוהה מכפי שווי החברות המוערך על ידו, מתוך תקווה שהמערער יציע הצעה גבוהה עוד יותר. ברם, כפי שהוסבר, המנגנון האמור מקהה חשש זה, שכן תרחיש שכזה טומן בחובו סיכון עבור משתתף שינהג כך, שעלול למצוא עצמו "זוכה" לרכוש את הנכס במחיר הפסד. מכל מקום, אין במנגנון כדי להקנות יתרון לאף צד על פני רעהו, שהרי כל אחד מן הצדדים חופשי לטול על עצמו סיכון שכזה; וככל שהצדדים ישכילו להגיש הצעות בשווי החברות כפי שהוערך על ידם, מובטח להם כי לא יצאו מופסדים. אף לא למותר לציין כי החשש מפני "סחטנות" מהסוג הנטען, שבה המשיב יגיש הצעת מחיר גבוהה מכפי הערכת השווי שלו, אינו בלעדי למנגנון זה.
הוא הדין באשר לחשש שמא מי מהצדדים ינהג בצורה לא רציונאלית ויציע סכום הגבוה מכפי שווי הנכס כפי שמוערך על ידו, ולוּ כדי למנוע מאחיו לזכות בחברות. חשש זה קיים גם במנגנוני התמחרות אחרים, והגם שניכר כי לסכסוך במקרה דנן יש היבטים אישיים ואמוציונליים משמעותיים, אין בכך כדי להשליך על יעילותו ואופיו השוויוני של מנגנון ההיפרדות שנקבע. אוסיף לעניין זה, כי איני סבור שהעובדה שהוגשה לבית משפט קמא הערכת שווי של החברות פוגעת ביעילותו של המנגנון. טענת המערער כי הערכת השווי תהווה "נקודת ייחוס" או מחיר סף להצעות, רלוונטית גם למנגנונים אחרים, ומכל מקום מדובר בנקודת ייחוס המשפיעה באופן שווה על שני הצדדים.