--- סוף עמוד 19 ---
הצדדים נתגלעה מחלוקת בדבר גובה החוב, מן הטעם שהבנק גרס כי יש להוסיף על החוב הנטען בבקשת הכינוס ריבית חריגה ששיעוריה הגיעו לכדי סכום משמעותי שהתובעים סירבו לשלמו. אי-לכך, ביום 23.9.2009 קבע בית משפט קמא (כב' השופטת אסתר שטמר) כי לא ניתן להיעתר לבקשת התובעים כפי שנתבקשה, קרי שחרור ניירות הערך והפיקדונות בעבור סכום הנמוך מסכום החוב לו טען הבנק בשלב זה. כן יצוין כי בקשת רשות ערעור שהגישו התובעים על החלטה זו נדחתה ביום 25.11.2009 על ידי כב' השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס במסגרת רע"א 8715/09 [פורסם בנבו].
23. ההסדר הדיוני ופיצול המשפט – במהלך קדם המשפט הגיעו הצדדים להסדר דיוני בקשר לסוגיית הריביות, לפיו המשפט יפוצל, כאשר בשלב הראשון יידונו בסיס החוב ומתכונת הריבית ושיעוריה, ובשלב השני יתבצע חישוב הריביות וסכומיהן הסופיים לתשלום (הסדר זה קיבל את אישורו של בית משפט קמא ביום 16.3.2011).
24. משיכת תצהירו של התובע – מר גזונדהייט אומנם הגיש תצהיר עדות ראשית כבר בתחילת שנת 2010, ואולם שנה לאחר מכן, ביום 23.3.2011, ובסמוך למועדי ההוכחות שנקבעו בשעתו (ואשר נדחו לאחר מכן מטעמים אחרים שאינם קשורים לתובע), הודיע בא-כוחו כי הוא מושך את תצהירו לנוכח המלצת רופאיו שלא יעיד בשל מצבו הבריאותי. התובע אכן לא העיד, והבנק גרס כי מדובר בכשל ראייתי מכוון העומד לחובת התובעים. בפסק הדין החלקי נשוא הערעורים דנן קבע בית משפט קמא כי, מחד גיסא, אין לייחס לחובת התובע משקל ראייתי שלילי בשל משיכת תצהירו, משום שלא ניתן לקבוע כי התובע התחמק ונמנע במכוון ממתן עדות. מאידך גיסא, הדגיש בית משפט קמא כי אין בכך כדי להצדיק כל יתרון דיוני וראייתי לתובע, ולמצער הקלה כלשהי בחובת ההוכחה, ובכלל זה בנטלי השכנוע והבאת הראיות.
25. פסק דין נגד מר ספיר – שלב ההוכחות בהליך התקיים בסופו של דבר בשנת 2013, ונפרס על פני 12 ימי דיונים. בהמשך התקיימו עוד 2 דיוני הוכחות (בימים 29.3.2015 ו-29.4.2015), לאור הגשתם של תצהירים נוספים. במהלך הליך ההוכחות, וביוזמת בית משפט קמא, הגיעו התובעים ומר ספיר להסכמות, שבעקבותיהן ניתן ביום 22.5.2013 פסק דין כספי נגד מר ספיר. על פי אותן הסכמות, ומבלי שהדבר יהווה הודאה מצדו של מר ספיר בטענות המופנות כלפיו, ניתן תוקף של פסק דין המחייב את מר ספיר לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סכום כולל של 17.756 מיליון ש"ח בתוספת