לאחר הסרת טענות אלה מן הדרך, פנה בית משפט קמא לבחינת האירועים שבמרכז כתב התביעה.
29. בכל הנוגע להפיכת חשבון חברת KF האנגלית לחשבונה של חברת KF האירית, נפסק כי אין מחלוקת בין הצדדים כי פעולת 'ההעברה' הנטענת התבצעה בשנת 1993. לפיכך, מאחר שפעולה זו היא הפעולה בגינה טוענים התובעים לאי חבותם בחיובים שנוצרו בחשבון ולאי תקפות הערבויות והבטחונות שניתנו בעבור חשבון זה, עילת התביעה התגבשה במלואה כבר במועד זה – דהיינו, כעשור בטרם הוגשה התביעה, ועל כן היא התיישנה. זאת ועוד, בית משפט קמא עמד על כך שסוגיה זו הועלתה רק בכתב התביעה המתוקן, בשנת 2007, ולמצער בשנת 2006, עת הוגשה הבקשה לתיקון, ומכאן
--- סוף עמוד 22 ---
שמדובר בפרק זמן ממושך עוד יותר החורג מתקופת ההתיישנות. למעלה מן הצורך, הוסיף בית משפט קמא כי הגם שמבחינה פורמאלית-טכנית הייתה העברת חשבון בין שתי החברות, ועל אף שמדובר בתאגידים בעלי אישיות משפטית נפרדת, מבחינה מהותית יש לראות בשתי החברות הללו כגוף אחד, וזאת בשים לב לזהות בין החברות (בשם ובנושאי התפקידים בהן), וליחסים ביניהן, ובפרט בהתחשב בעובדה כי הבעלים היחיד בשתי החברות הוא התובע. עוד ציין בית משפט קמא כי כפי שעלה מהראיות בתיק, החברות הוקמו אחת בנעלי השנייה, משיקולי מס של התובע, כאשר האחרון ראה בהן כהמשך ישיר ורציף זו של זו, ללא כל הבחנה ביניהן. משכך, קבע בית משפט קמא כי אין לקבל את טענת התובע אשר משמעותה כי כל פעולות הזכות והרכוש שנצברו בחשבון משנת 1993 ואילך ייזקפו לטובת חברת KF האנגלית, ואילו כל פעולות החובה וההתחייבויות השונות בגין אותן עסקאות ממש ייזקפו לחובת חברת KF האירית.
30. אשר לסוגיית הערבויות, בית משפט קמא ציין תחילה כי עולה ששתיים מתוך שבע הערבויות האמורות לא נפרעו וכי שתי ערבויות נוספות נפרעו וכוסו באמצעות מקורות חיצוניים שאינם קשורים לתובעים. עוד ציין בית משפט קמא כי משלב ההוכחות עלה, כפי שאף טוענים באי-כוח התובעים, כי אחת מתוך שלוש הערבויות שנותרו לדיון הוצאה מחשבון חברת KF ולא מחשבונו האישי של התובע, ועל כן, הלכה למעשה, התביעה עוסקת בשתי ערבויות בלבד. לאחר דברים אלה, דן בית משפט קמא בשתי הערבויות הללו, וקבע כי התביעה בגינן התיישנה, הן בראי מועד יצירת הערבויות (למעלה מ-12 שנים לפני מועד הגשת התביעה) והן בראי מועד חיוב חשבונו האישי של התובע בעטיין (כעשור לפני מועד הגשת התביעה). בבחינת מועד גלגול החוב לחשבונן של חברת קנטבוש וחברת KF האנגלית, צוין כי אומנם קיים שוני מסוים בין שתי הערבויות (האחת גולגלה לחברת קנטבוש למעלה מ-10 שנים לפני הגשת התביעה ובהמשך גולגל החוב לחברת KF האנגלית כ-6 שנים לפני הגשת התביעה; ואילו השנייה גולגלה פעם אחת, אך ישנה מחלוקת האם הדבר נעשה כ-9.5 שנים או כ-6 שנים לפני הגשת התביעה). ואולם, בית משפט קמא קבע כי לעניין שאלת ההתיישנות, המועד הרלוונטי הוא מועד הוצאת הערבויות מחשבון הבנק האישי של התובע, שאז עילת התביעה התגבשה, בהינתן שלוז טענת התובעים נסוב סביב פעולה זו, ולכל היותר, במועד הראשון בו נפרעה אחת מהערבויות, וחויב לראשונה חשבונו האישי של התובע ממנו הוצאה, שאז התגבש הנזק כתוצאה ממעשה העוולה לו טוענים התובעים. מכל מקום, נקבע כי מועד 'גלגול' החוב לחברות האחרות איננו משנה דבר