--- סוף עמוד 23 ---
לצורך שאלת התיישנות, שכן ממילא אף אם 'גלגול' זה היה מתברר כלא-חוקי ומשכך בטל, הרי שהחוב היה נותר בחשבונו האישי של התובע, אשר ביחס לטענות בעניין חיובו בעקבות מימוש הערבויות נמצא כי חלה התיישנות כאמור.
31. גם ביחס לסוגיית השעבוד מצא בית משפט קמא כי חלה התיישנות. זאת, הואיל והשעבוד נוצר בשנת 1992, כ-11 שנים לפני מועד הגשת התביעה. לצד זאת, ציין בית משפט קמא כי הגם שהתביעה עוסקת לא רק ביצירת השעבוד אלא גם במימושו החלקי, וכן כוללת היא רכיב המבקש למנוע את מימושו העתידי, טענות אלה נשענות רובן ככולן על אי החוקיות הכרוכה ביצירת השעבוד, ולא בפגמים שנפלו בעצם מימושו. לפיכך, סבר בית משפט קמא, כי המועד הרלוונטי היחיד לבחינת מירוץ ההתיישנות הוא מועד יצירת השעבוד. בהקשר זה, הבהיר בית משפט קמא כי אין בעובדה ששלושה ימים לפני מועד הגשת התביעה הגיש הבנק את בקשת הכינוס לשם מימוש נכסים, בין היתר, מכוח השעבוד הנזכר, כדי לשנות מהקביעה האמורה. למעלה מן הצורך, הוסיף בית משפט קמא כי ספק אם קיים טעם מעשי לבירור סוגיית השעבוד. זאת, שכן, החוב בו עוסקת סוגיית השעבוד מיוחס לחשבון חברת KF, אשר התובע ערב לכלל החובות בחשבון מכוח ערבות אישית בלתי מוגבלת, שנחתמה על ידי התובע בעצמו (ולא על ידי מר ספיר) עוד בשנת 1989, עובר ליצירת השעבוד, ואשר אין כל טענה נגד תוקפה. מכאן שלצורך פירעון החוב האמור, ממילא יכול היה הבנק לפעול הן באמצעות מימוש השעבוד והן באמצעות פירעון הערבות האמורה.
בכל הנוגע לסוגיית הרחבת השעבוד בשנת 2000, כך שיבטיח גם את חובותיה של חברת ספנדקס, נקבע כי לא חלה התיישנות, וזו נדונה לגופה תחת הנושא של חיובים בחשבון ספנדקס, כפי שיפורט להלן.
32. באשר לרכישת מניות פליינט, צוין כי אין מחלוקת בין הצדדים באשר למועדי הרכישות וסכומיהן, וכן באשר לעובדה שהללו התבצעו על ידי מר ספיר. עוד הדגיש בית משפט קמא כי הטענות בסוגיה זו לא הופנו באופן נפרד ומובחן ביחס לכל רכישה בודדת, אלא לכל הרכישות כמכלול, וכנגד התנהלות הבנק הכללית, בכך שאיפשר את הרכישות האמורות, ולא התריע עליהן בפני התובע. כן הודגש בהקשר זה כי לא הועלתה כל טענה לגופן של הרכישות מנקודת מבט של כדאיות כלכלית, אלא רק לעצם ביצוען ללא הרשאה. בהתבסס על כך, נקבע כי מדובר בעילת תביעה אחת אשר התגבשה במועד הרכישה הראשונה, הוא שנת 1993 (כעשור לפני הגשת התביעה),