--- סוף עמוד 25 ---
שמזוהה עם חברת KF האנגלית יותר מכל (החברה בבעלותו הפרטית המלאה, הוא שימש כדירקטור בה וראה ברכושה כרכושו). נפסק, לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק, כי הוכח שהעובדות המהותיות אשר מגבשות את עילות התביעה שהתיישנו היו ידועות בפועל לתובע, ולמצער התובע לא עמד בנטל להוכיח כי לא ידע בפועל על אודות העובדות האמורות. בתוך כך, עמד בית משפט קמא על כך שלמרות שמשיכת תצהירו של התובע לא נזקפה לחובת התובעים, לא כך ביחס לבחירתם של התובעים שלא להביא לעדות גורמים שהיו מעורבים במישרין ובזמן אמת בסוגיות נושא התביעה, ואשר עדותם הייתה חיונית לבחינת ידיעתו של התובע (כגון עובד הבנק שהועסק באופן פרטי על ידי התובע, רואה חשבון שהיה לתובע בשעתו, ואשר העביר לו מידע על המתנהל בחשבונותיו, רואה חשבון נוסף שטיפל בחברות שבבעלות התובע, רואה חשבון אנגלי שטיפל בחברות הזרות שבבעלות התובע וחתנו של התובע שמעורב בעסקיו מאז ועד היום). בחירה זו של התובעים, קבע בית משפט קמא, יש לפרש כראיה פוזיטיבית העומדת לחובתם בכל הנוגע לידיעתו בפועל של התובע, שכן ההימנעות מהעדת עדים אלה מלמדת כי לתובעים יש מה להסתיר, ואילו העדים הללו היו עומדים לחקירה נגדית הייתה נחשפת אמת שאינה פועלת לטובתם. יתרה מכך – נמצא כי גם העדים שבחרו התובעים להעיד, ואשר כלל לא היו מעורבים בזמן אמת באירועים נושא התביעה, החלישו את הטענה כי העובדות המהותיות לא היו בידיעת התובע. עוד נקבע כי בניגוד לנטען על ידי התובעים, אין בעדויות העדים מטעם הבנק כדי לסייע לתובעים בטענתם לתחולת החריגים להתיישנות, היות שגם אם עדים אלו היו מעידים כי לא דיווחו לתובע על מידע רלוונטי ולא מסרו לידיו מסמכים, אין בכך די על מנת לקבוע כי התובע לא ידע את העובדות ממקורות אחרים. אדרבא, נמצא כי מעדויות עדי הבנק עולה כי התובע ידע על הנעשה בחשבונותיו ובחשבונות החברות שבבעלותו, ומכאן שעדויות אלה פועלות נגד התובעים. עוד ציין בית משפט קמא ראיות נוספות (כגון פעולות שונות שביצע התובע בחשבונותיו) המלמדות על ידיעתו בפועל של התובע, בזמן אמת, על העובדות בבסיס תביעתו. נוכח האמור, נקבע כי לא מתקיימים החריגים הקבועים בסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההתיישנות.
36. בית משפט קמא נדרש גם להסדר המיוחד לעניין התיישנות הקבוע בסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין). נקבע, כי בעוד סעיף 89(1) לפקודת הנזיקין עוסק ב"עוולה מתמשכת", כלל רכיבי התביעה שנדחו מחמת התיישנות עוסקים באירועים נקודתיים, מוגדרים ונפרדים זה מזה שתמו ונשלמו, ומכאן שאין לו תחולה בענייננו. בית משפט קמא דן גם בתחולת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין,