--- סוף עמוד 27 ---
ובאופן רטרואקטיבי, תוך שהוצגו לפני בית משפט קמא מצגים שאינם מלאים, והכול במטרה להדוף את הבקשה לשחרור ניירות ערך ופיקדונות התובעים. מכאן שגם מטעמים של חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליך משפטי, יש לדחות את טענת הבנק לריבית חריגה. זאת ועוד, נפסק כי אף אין להתיר לבנק לחייב את התובעים בריבית חריגה משנת 2009, עת הועלתה הדרישה בצורה מפורשת לראשונה, וזאת לאור התנהלותו הפסולה של הבנק בקשר לבקשת התובעים האמורה, בקשה שאילו התקבלה הייתה מייתרת את החיוב בריבית חריגה מאותו מועד ואילך. יחד עם זאת, גם טענת התובעים כי יש לתת להם פטור מתשלום ריבית החל משנת 2009, אז נדחתה בקשתם לפירעון החוב, נדחתה על ידי בית משפט קמא. לפיכך, נקבע כי שיעור הריבית יעמוד על ליבור + 1% ביחס לכל התקופה הנדונה ואילו החיוב בריבית חריגה ייעשה רק ממתן פסק הדין הסופי בתביעה (ורק במידה ולא ישולם החוב).
39. בסוגיית החיובים בחשבון ספנדקס, נקבע כי משהתובע אינו חולק על חיובו מכוח הערבויות הספציפיות, עליו לשאת בתשלום יתרת הסכום הנערב – היינו בכ-1.9 מיליון דולר, נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת ריבית בשיעור ליבור + 1% ממועד זה ואילך. אשר להרחבת השעבוד, בית משפט קמא מצא כי אומנם מר ספיר היה מוסמך לבצע, בשמו של התובע, פעולות בקשר לשעבוד זה, לרבות הרחבתו, לאור ייפוי הכוח שהעניק לו האחרון לפעול בשמו. ואולם, בשני מכתבים שונים ששלח התובע לאחר פרוץ הסכסוך (המכתב מיום 12.1.1999 והמכתב מיום 16.7.2000) סויג ייפוי הכוח האמור והתובע הורה לבנק שלא לבצע כל פעולה בחשבונותיו ובנכסיו ללא הסכמתו המפורשת והכתובה. מכאן שהרחבת השעבוד בידי מר ספיר ביום 4.10.2000 ללא אישורו של התובע נעשתה שלא כדין, ומשכך איננה תקפה, כך שאין לממש מכוחה נכסים לצורך כיסוי חובות חברת ספנדקס. כן נדחתה בהקשר זה טענת הבנק לפיה התובע אישרר את הרחבת השעבוד בדיעבד. באשר לתוקף הערבות הכללית, קבע בית משפט קמא כי אכן היה בידי מר ספיר ייפוי כוח המסמיך אותו לחתום בשם התובע על ערבויות כלפי הבנק בעבור חובות של צדדים שלישיים. אף על פי כן, בערבות הכללית הנדונה נפל פגם בעשייתה, משאינה תואמת את ההגבלות שבייפוי הכוח האמור, ואף אינה כוללת כל אזכור לחשבון הבנק שבו ניתן ייפוי הכוח (וממנו ניתן יהיה לגבות את החוב). לפיכך, ובשים לב למכלול הנסיבות, נקבע כי אין לאפשר לבנק להיפרע מכוחה. לצד זאת, הצביע בית משפט קמא על כך שאפילו אם נתעלם מהפגמים שביצירת הערבות הכללית ונניח שזו הייתה תקפה, לא ברור מה היה הצורך בשלוש הערבויות הספציפיות עליהן חתם התובע שנתיים לאחר מכן – ואלה דווקא מעידות כי גם הבנק