--- סוף עמוד 28 ---
הבין שהערבות הכללית אינה מחייבת, ולמצער כי היא פרובלמטית. לבסוף, נדחתה טענת התובע לקיזוז חובות, מכיוון שלא הוכח קיומו של חוב של הבנק כלפי התובע שכנגדו יתבצע הקיזוז.
40. אשר על כן, נפסק כי מרבית התביעה התיישנה, למעט שני רכיבים: סוגיית הריביות – רכיב זה התקבל לתקופה שמיום 27.7.1996, ונקבע כי כל יתרות החוב בחשבונות התובעים ובחשבונות הקשורים להם יישאו ריבית בשיעור ליבור + 1% (כאשר ביחס לחובות שנפרעו, הריבית תחושב עד למועד הפירעון), והחל ממועד פסק הדין הסופי, ככל שלא ישולם החוב, יישא הוא שיעור ריבית חריגה; החיובים בחשבון ספנדקס – עיקר טענות התובע התקבלו, תוך שנקבע כי הוא אינו חייב בחובות חברת ספנדקס מעבר ליתרת הסכום הנערב על פי הערבויות הספציפיות שניתנו, נכון ליום הגשת התביעה, בתוספת ריבית בשיעור ליבור + 1% ממועד זה ואילך, ואילו טענת התובע לקיזוז נדחתה. לצד האמור, השית בית משפט קמא על התובעים הוצאות משפט ושכר טרחה בסכום של 100,000 ש"ח אשר ישולמו לטובת הבנק.
פסק הדין המשלים של בית משפט קמא
41. לאחר שניתן פסק הדין החלקי, החל השלב השני של ההליך – חישוב הריביות וסכומיהן הסופיים לתשלום. במסגרת שלב זה, הבנק הגיש תחשיב עדכני לעניין חובות התובעים כלפיו, ובהמשך הגיש תחשיב מתוקן לאור החלטת בית משפט קמא. התובעים מצדם חלקו על התחשיב המתוקן בעניינים מסוימים, ובהתאם לכך הגישו תחשיב מטעמם בצירוף חוות דעת מומחה. ביני לביני שילמו התובעים, תחת מחאה, את מלוא הסכום המופיע בתחשיב הבנק המתוקן, וזאת כנגד שחרור מניות חברת ערד ששועבדו על ידי הבנק (ראו החלטה מיום 21.8.2019 אשר נתנה תוקף להסכם בין הצדדים בעניין זה). בהמשך, הצליחו הצדדים להגיע לכדי הסכמות בנוגע למרבית הסוגיות (כאשר באחת הסוגיות הסכימו הצדדים על הכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). בהתאם לכך, ביום 13.11.2019 ניתנו פסקי דין משלימים על בסיס הסכמות אלה. כמו כן, עוד באותו היום הכריע בית משפט קמא בסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת – האם במסגרת חישוב הריביות יש לכלול גם ריביות על יתרות ופעולות זכות שהיו מיום 27.7.1996 בחשבונות הבנק של התובעים (כך שאלו יופחתו מסכום החוב בעבור הריביות בגין יתרות ופעולות חובה), וככל שהתשובה לכך חיובית – מהו שיעור הריבית. נפסק, כי חישוב הריביות צריך להתבצע
--- סוף עמוד 29 ---