התובעים הוסיפו כי אף אם לא תתקבל הטענה כי מתקיימים החריגים למניין תקופת ההתיישנות, חלקו הארי של קרן החוב (כ-70% מקרן החוב) הוא תוצר של פעולות שהתבצעו בתוך תקופת ההתיישנות (לאחר יום 27.7.1996). כך בנוגע לרכישות מניות חברת פליינט במהלך המחצית השנייה של שנת 1996 ובשנת 1997 (בין אם תיבחן כל רכישה בנפרד, ובין אם ייראו בכלל פעולות הרכישה כעוולה מתמשכת, שאז לטענתם המועד לבחינת ההתיישנות הוא מועד הרכישה האחרונה); כך בנוגע לנטילת האשראי בחשבון חברת KF בשנת 1997, לצורך כיסוי החובות שנוצרו בחשבון הבנק האישי של התובע, ובחשבון חברת קנטבוש כתוצאה מפירעון הערבויות שנתן התובע (היא פעולת ה'גלגול' בפעימה השנייה); כך בנוגע לפעולות שנעשו באשראי בסכום של כ-1 מיליון דולר; וכך גם בנוגע לכספים שקיבל הבנק מכוח מימוש השעבוד בשנת 2002. לטענת התובעים, בית משפט קמא לא התייחס לכך בפסק דינו, ודחה את הטענות ביחס לפעולות הללו מחמת התיישנות, ובכך נפל לכלל טעות.
43. שנית, התובעים טוענים כי שגה בית משפט קמא עת קבע כי נטל ההוכחה נותר על כתפיהם. לשיטתם, במרבית הסוגיות, נטל ההוכחה הועבר אל הבנק, וזאת הן בשל
--- סוף עמוד 31 ---
פסק הדין נגד ספיר (כפי שהוזכר קודם לכן), הן בשל הפרותיו המרובות של הבנק את חוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות (שירות ללקוח)), נהלי בנק ישראל (המפקח על הבנקים) ונהלי הבנק עצמו, והן בשל הנזק הראייתי שגרם הבנק שעה שלא מסר לידי התובעים מידע ומסמכים רבים הרלוונטיים לתביעה.
44. שלישית, התובעים מלינים על הנחתו של בית משפט קמא לפיה קיימת זהות בין חברת KF האנגלית לבין חברת KF האירית, ואשר על בסיסה נקבע כי ערבות התובע לטובת חברת KF האנגלית תקפה ומחייבת גם להבטחת חובותיה של חברת KF האירית. זאת, הן משום שמדובר בשני גופים משפטיים שונים, שלא ניתן היה להרים מסך ביניהם בנסיבות העניין, ובשים לב לראיות ולעדויות שהובאו בהליך; הן משום שכתב הערבות נחתם קודם להקמתה של חברת KF האירית, ומכאן שלא ניתן להחיל אותו ביחס אליה. באופן דומה, נטען כי שגה בית משפט קמא שעה שקבע כי השעבוד נושא התביעה תקף ומחייב ביחס לחובותיה של חברת KF האירית, וזאת מכיוון שהשעבוד כלל אינו תקף, וממילא ככל שהיה תקף, השעבוד חל רק ביחס לחובות הגופים הנזכרים בו, בעוד לא חברת KF האנגלית ולא חברת KF האירית נמנות עם אותם גופים, אלא חברת KF ואדוז (ובעניין אחרון זה, מחו התובעים על כך שבית משפט קמא ראה בטענה זו כהרחבת חזית אסורה).