47. הבנק, מנגד, סבור כי מדובר בערעור המכוון נגד פסק דין מפורט ומנומק, הנטוע היטב בממצאים עובדתיים אליהם הגיע בית משפט קמא על בסיס חומר הראיות והעדויות שהובאו לפניו, ומשכך, ועל פי ההלכה הפסוקה, אין מקום להתערב בו. יתר על כן, נטען כי הוכח שהתובע ידע על כל הפעולות שבוצעו בחשבונותיו ובחשבונות תאגידים בשליטתו, ומכאן שדינה של התביעה שהוגשה, על כל רכיביה, להידחות. בתוך כך, נטען כי מעת שמשך התובע את תצהירו, תהא הסיבה אשר תהא, היה על בית משפט קמא להורות על מחיקת התביעה, וזאת במיוחד כאשר התובע הוא יוזם ההליך, ובשים לב לנטל ההוכחה המוגבר המוטל על התובעים לנוכח טיב טענותיהם. כן סובר הבנק כי משיכת תצהירו של התובע הייתה מכוונת, מחמת החשש שתתערער גרסתו, וכי הימנעות התובעים מלהעיד עדים רלוונטיים, ותחת זאת העדת עדים שאינם מעורבים באירועים נושא התביעה – מלמדת על חולשת גרסתם. בצד זאת, נטען כי כל העדים אשר העידו בהליך אישרו בעדותם כי התובע ידע על כל הפעולות שבוצעו בחשבונותיו והיה מעורה בהן היטב, בין אם באמצעות מידע שקיבל באופן ישיר ובין אם באמצעות מידע שהועבר אליו מגורמים שהועסקו על ידו (מר ספיר ואנשים נוספים), ולעדויות
--- סוף עמוד 33 ---
אלה מצטרפות גם ראיות פוזיטיביות נוספות המלמדות על ידיעתו של התובע בזמן אמת.
48. בנוסף על האמור, נטען כי יש לדחות את התביעה (והערעור שהוגש על ידי התובעים) ממספר טעמי סף: ראשית, נטען כי במועד הגשת התביעה התיישנו עילות התביעה הנוגעות להפיכת חשבון חברת KF האנגלית לחשבונה של חברת KF האירית, לסוגיית הערבויות, לסוגיית השעבוד, לרכישת מניות פליינט ולסוגיית הריביות שנגבו עד ליום 27.7.1996. על כן, וכפי שקבע בית משפט קמא, דין עילות אלה להידחות מחמת התיישנות, כאשר בענייננו לא חלים החריגים שבחוק ההתיישנות, בראש ובראשונה לאור ידיעתו של התובע בזמן אמת על הפעולות שבוצעו בחשבונותיו. בתוך כך, דוחה הבנק את טענות התובעים בעניין זה, ובכלל זה הטענה כי לפסק הדין נגד ספיר יש השפעה על תקופת ההתיישנות; כי מירוץ ההתיישנות מתחיל ממועד מכתב הדרישה מהבנק; כי בקשת הכינוס מאריכה את תקופת ההתיישנות; ועוד. כן מדגיש הבנק כי בניגוד לנטען על ידי התובעים, לאחר פניית הבנק הראשונה בשנת 1999, התובע לא הכחיש את החוב או הופתע מעצם קיומו אלא אך טען ל"כמה אי התאמות". רק בהמשך, לאחר התכתבות ממושכת בין הצדדים, שינה התובע מטענותיו. עוד מציין הבנק כי דחיית טענת ההתיישנות בכל הנוגע לרכישת מניות פליינט תביא לתוצאה שאיננה צודקת. זאת, שכן, בהינתן העובדה שתקופת ההתיישנות מתחילה במחצית שנת 1996, אי קבלת טענת ההתיישנות תביא לביטול הפעולות שיצרו חבות (כאשר ערך המניה ירד) תוך התעלמות מהרווחים שהופקו מהמניות בתקופה שקדמה לכך (כאשר ערך המניה היה בשיא).