49. שנית, טוען הבנק, כי משהוכח שהתובע ידע על כל הפעולות בחשבונות נושא התביעה, מבלי שהעלה כל טענה נגדן בזמן אמת, הרי שיש לראות בכך כהסכמה לפעולות אלה, ולמצער יש בכך כדי לדחות את טענות התובעים בשלב זה מחמת מניעות ושיהוי. בהקשר זה מדגיש הבנק כי התובע העניק למר ספיר הרשאה בלתי מוגבלת לפעול בחשבונותיו, הן האישיים והן של חברות שבשליטתו, הן לטובת התובע והן לטובתו האישית של מר ספיר; כי התובע הורה לבנק שלא להעביר אליו מידע ומסמכים בנוגע לחשבונותיו אלא באמצעות מר ספיר שפעל כשלוחו; כי הבנק פעל על פי הוראותיו של התובע, ביודעו כי האחרון מעורב ומעורה בחשבונותיו; וכי במהלך תקופה ממושכת לא הועלתה אף טענה או השגה נגד המידע שנמסר או נגד הפעולות שבוצעו בחשבונות, ועל כן הבנק לא היה יכול לסבור כי מתקיימות נסיבות חריגות או
--- סוף עמוד 34 ---
יוצאות דופן המחייבות אותו בנקיטת אמצעי זהירות. לפיכך, נטען כי לאור התנהלות התובע, והסתמכות הבנק עליה, התובעים מושתקים מלהעלות טענות נגד הבנק. הדברים נכונים ביתר שאת ביחס לפעולות שבוצעו לאחר יום 12.1.1999, שאז החשבונות היו במעקב ופיקוח צמודים עוד יותר של התובע ונציגיו, ולמעט פעולה אחת לא ביקשו לבטל כל פעולה שבוצעה בחשבונות.
50. שלישית, נטען כי חלק מטענות הערעור מהוות הרחבת חזית אסורה, משלא הועלו בכתב התביעה, ועל כן יש לדחותן. כך לעניין טענות בדבר מעילה או תרמית מצד הבנק; כך לעניין פעולות הרכישה הספציפיות של מניות חברת פליינט (להבדיל מעצם ביצוע הרכישות מבלי לדווח על כך לתובע במישרין); כך לעניין הטענה כי רכישת מניות חברת פליינט על ידי מר ספיר נעשתה לטובת מקורביו; כך לעניין קיומה של ערבות נוספת בגינה חויבו התובעים; כך לעניין פעולות נוספות שיצרו לכאורה את החוב בחשבון חברת KF, אשר בכתב התביעה לא הועלתה אף טענה נגדן באופן קונקרטי, וגם לא פורט הנזק שנגרם לכאורה בעקבותיהן; כך לעניין הטענה כי אין לשעבוד תחולה, לא ביחס לחברת KF האנגלית ולא ביחס לחברת KF האירית; כך לעניין הטענה כי ההפטר שניתן ליורשי שפיצר מערבותם משחרר גם את התובע מערבותו; ועוד. יתר על כן, נטען כי אין בטענות אלה כל ממש גם לגופן, תוך שהבנק מפרט את הנימוקים לדחייתן אחת לאחת.
51. עוד מעלה הבנק את הטענות הבאות: כי פסק הדין נגד ספיר אינו יכול לשמש כראיה לחובת הבנק; כי אומנם הבנק סיווג את חשבונות הבנק הקשורים לתובע כ"קבוצה מינהלית אחת", במטרה להקל על השליטה בחשבונות אלה, וכפי שמקובל לעשות במקרים כגון דא, ואולם, אין לסיווג זה כל משמעות מבחינתו של התובע, שכן מדובר בעניין פרוצדוראלי-טכני שלא השפיע על הפעולות שבוצעו בחשבונות, ומכאן שגם לא עלה צורך ליידע את התובע בסיווג זה; כי הטענות נגד רכישת מניות חברת פליינט משוללות יסוד, משום שנעשו על פי הרשאות שהעניק התובע למר ספיר, וכן בידיעתו ועל דעתו. זאת ועוד, רכישת המניות עלתה בקנה אחד עם אופי הפעילות של החשבון, אשר כללה השקעות רבות בניירות ערך, וכי עצם העובדה שאין שום טענה נגד רכישת מניות אחרות בחשבון מלמדת כי טענת התובעים איננה נגד רכישת המניות כשלעצמה אלא נגד תוצאות ההשקעה; כי הצגת התובעים את הפעולות שיצרו לכאורה את עיקר קרן החוב ואשר לא התיישנו נעשתה בלא פירוט מספק ובצורה מטעה, תוך שהושמטו פעולות שנוצרו בהוראת התובע ולטובתו בתקופה הרלוונטית; כי טענות