--- סוף עמוד 35 ---
התובעים נגד הפיכת חשבון חברת KF האנגלית לחשבונה של חברת KF האירית לא רק ששינו צורתן במהלך ניהול התביעה, אלא שהן גם נגועות בחוסר תום לב ומשוללות כל היגיון, בהיותן מנסות להוביל לכך שהנכסים והזכויות שנוצרו בחשבון ייזקפו לטובת התובעים, אך לא כך לגבי החיובים שנוצרו באותו חשבון. בהקשר זה נטען כי יש לדחות גם את טענת התובעים בדבר תקפות הערבות שנתן התובע לטובת חברת KF האנגלית, הן משום שאפילו היה פגם פרוצדוראלי בערבות, אין לכך נפקות לענייננו, בהינתן שהערבות ניתנה לחשבון מסוים שהמשיך לפעול כל העת, והן משום שיש לראות בתובע כערב לאור המצגים שיצר כלפי הבנק, ובהתחשב בהתנהלותו של התובע, אשר המשיך לבצע פעולות בחשבון לטובתו או לטובת חברות בשליטתו כאילו מדובר באותו חשבון; וכי השעבוד נושא התביעה נערך ונרשם כדין על ידי מר ספיר, מכוח הרשאה מפורשת וייפוי כוח שניתנו לו על ידי התובע, על דעתו ובידיעתו, ולטובת עסקיו של האחרון. זאת ועוד, נטען, כי לאחר פרוץ הסכסוך התובע אישר את השעבוד, עת שביקש להסיר ממנו רק חלק מהגורמים המובטחים באמצעותו מבלי שהתבקש ביטולו כליל. ממילא, אף אם השעבוד לא היה תקף, הבנק היה רשאי לממש את הנכסים המופקדים בחשבון חברת KF, הן בהתאם להסכמים שנחתמו עם התובע, והן מכוח הערבות שהעמיד התובע, בחתימתו שלו, לטובת החשבון כבר בשנת 1989, ואשר לשיטת הבנק, כאמור, עודנה בתוקף.
סיכומי התשובה מטעם התובעים
52. בסיכומי התשובה דחו התובעים את טענות הבנק והוסיפו, מעבר לאמור לעיל, כי הלכה למעשה, עילות התביעה התגבשו רק במועד בו בוצעו פעולות החילוט של כספי התובעים על ידי הבנק, אז נוצר הנזק שמהווה יסוד מהותי בעילות התביעה. על כן, ובשים לב לכך שפעולות החילוט נעשו בשנת 2002, לא חלה התיישנות. כן טענו התובעים כי טענת הבנק לפיה ההרשאה שניתנה למר ספיר על ידי התובע מתירה גם פעולות לטובתו האישית של מר ספיר, מנוגדת לקביעה עובדתית בפסק דינו של בית משפט קמא, עליה לא ערער הבנק, ומהווה היא הרחבת חזית אסורה. עוד נטען כי טענות הבנק לפיהן הוא פעל על פי הוראותיו של התובע שלא לפנות אליו וכי פעולות מר ספיר לא עוררו חשד, שוללות את טענתו האחרת כי התובע ידע הכל, ומלמדות דווקא כי הבנק לא עמד בחובתו להתריע בפני התובע על פעולותיו של מר ספיר. כן טענו התובעים כי לא ניתן לראות במר ספיר כשלוחו של התובע לאור כך שהלה מעל באמונו. בנוסף, נטען כי טענת הבנק לפיה יצירת קבוצת החשבונות המשויכים לתובע