פסקי דין

עא 4880/19 הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ נ' שושנה (רוזה) גזונטהייט - חלק 26

18 יולי 2022
הדפסה

--- סוף עמוד 36 ---

נעשתה מטעמים טכניים ועל כן לא נדרש היה ליידע את התובע על כך – היא שגויה, בהינתן שבזמן אמת מתן האשראי לחשבונות הקבוצה נעשה בהסתמך על כלל בטחונות הקבוצה, וכן מהווה היא הודאת בעל דין כי הבנק הסתיר את קיומה של הקבוצה.

ערעור הבנק על פסק הדין החלקי (ע"א 4880/19)

טענות הבנק

53. ערעור הבנק נגד פסק הדין החלקי נסוב סביב ארבע טענות עיקריות: ראשית, הבנק מלין על קביעת בית משפט קמא כי יש להחיל את שיעור הריבית הנמוך (ליבור + 1%) על כלל החשבונות של התובעים, לרבות אלה שלא נכללו בכתב התביעה, ולמשך כל התקופה שממועד תחילת מירוץ ההתיישנות ועד למתן פסק הדין. לטענת הבנק, מעת שקבע בית משפט קמא כי התובע ידע על כלל הפעולות שבוצעו בחשבונות, ולא מחה כנגדן בזמן אמת, היה על בית משפט קמא לקבוע כי הלה הסכים לפעולות אלה, לרבות לעניין שיעור הריביות שנגבה בפועל בחשבונות, ולכל הפחות לקבוע כי התובעים מנועים מלהעלות טענות נגד שיעור הריבית שנגבה במשך כל השנים. כך ביתר שאת בנוגע לשיעורי הריבית שנגבו בחשבון חברת KF, אשר נקבעו בהסכמת מר ספיר שהיה דירקטור בחברה והוסמך הן כמורשה חתימה מטעמה והן כמיופה כוחה בחשבונה בבנק, וכך במיוחד לאחר יום 12.1.1999, שאז החשבונות היו בפיקוח ובמעקב צמוד של התובע ונציגיו. כן טוען הבנק כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא היו בין הבנק לתובעים הסכמים בנוגע לשיעור הריבית אך הללו לא נמצאו בשל חלוף הזמן. ממילא, נטען, כי בהתאם להסכמי פתיחת החשבון, בהיעדר הסכמה בין הצדדים, שיעור הריבית ייקבע על ידי הבנק, וכך נעשה. בנוסף גורס הבנק, כי מעת שהעביר לידי התובע דפי חשבון באופן שוטף, עמד הוא בחובת מתן הודעה ללקוח, כפי שזו נקבעה על פי פרשנות הבנק את ההלכה הפסוקה. בצד זאת, הבנק מוסיף וטוען כי לא היה מקום להחיל את שיעור הריבית שחל בחשבון חברת KF בתחילת תקופת ההתיישנות על כל התקופה שלאחריה, בהתעלם מהנסיבות ותנאי השוק המשתנים, שכן, ככלל, עיתוי הגשת התביעה אינו יכול לשמש כבסיס לקביעה מהותית בדבר שיעור הריבית, ובפרט, מביא הוא בנסיבות העניין לתוצאה בלתי סבירה לפיה שיעור הריבית שיגבה הבנק יהיה הנמוך ביותר שנגבה על ידו בחשבונות התובעים. בתוך כך, הבנק חוזר על טענתו לפני בית משפט קמא, כי יש לחייב את התובעים בשיעורי ריבית משתנים, כפי שנגבו בפועל עד למועד הגשת התביעה (יום 27.7.2003), ולאחריה בשיעור ריבית חריגה. מכל מקום, נטען כי לבטח שלא היה מקום להחיל ריבית בשיעור של ליבור +

עמוד הקודם1...2526
27...63עמוד הבא