--- סוף עמוד 41 ---
64. אקדים ואומר כי הצדדים הרחיבו והפליגו בטיעוניהם, הרבה מעבר לדרוש לטעמי לצורך הכרעה בערעורים. להלן אתייחס רק לאותם נדבכים הנחוצים לצורך הנמקת מסקנותיי, ואמנע מלהתייחס לטיעונים שהם מעבר לנדרש או נעדרי בסיס עובדתי או משפטי. טיעון אליו לא התייחסתי – משמע, לא שנשמט מעיניי חלילה, אלא שלא מצאתי הצדקה להרחיב לגביו.
65. בעיקרו של דבר, התוצאה של ערעורים אלה תיגזר מצירופם של שני נדבכים מרכזיים: הנדבך הראשון, עניינו בשאלה האם רכיבי התביעה, כולם או מקצתם, התיישנו; הנדבך השני, עניינו בחובות החלות על הבנק במישור היחסים שבינו לבין התובעים, ובפרט במצב הדברים בו עסקינן, כשלפנינו מערכת יחסים משולשת של בנק – לקוח (מר גזונדהייט) – ושלוחו של הלקוח (מר ספיר). להלן, אציג בנפרד כל אחד מהנדבכים הללו, ואתייחס לטענות כלליות המועלות במסגרתו. הדיון ביישומם של שני הנדבכים ביחס לרכיבי התביעה הפרטניים ייעשה במאוחד, בהמשך הדברים.
טענת ההתיישנות שהעלה הבנק – מסגרת הדיון
66. התיישנות מכוח חוק ההתיישנות היא טענת הגנה החוסמת מבחינה דיונית הגשת תביעות לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. במילים אחרות, היא אינה מביאה לפקיעת הזכות בתום תקופת ההתיישנות, אלא רק מונעת מאותו מועד את מימושה באמצעות הגשת תביעה משפטית (ראו סעיף 2 לחוק ההתיישנות. להרחבה ראו: ישראל גלעד התיישנות בדין האזרחי 72-69 (2022), וראו גם דיונו בהבחנה בין סוגי ההתיישנות: דיונית, מהותית מפקיעה ומהותית מעקרת. שם, בעמ' 102-81). בהתאם לכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות בתביעה אזרחית מהסוג בו עסקינן עומדת על 7 שנים. סעיף 6 לחוק ההתיישנות מוסיף ומורה כי המועד שממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות הוא "ביום שבו נולדה עילת התובענה". המונח "עילת תביעה" נזכר בהקשרים שונים (כגון מעשה בית דין, סמכות עניינית, תיקון כתב תביעה ועוד), ומשמעותו איננה אחידה, אלא נגזרת היא מהקשר הדברים בו עסקינן (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח, פ"ד יז 2617, 2625-2624 (1963); ע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ, פ"ד מד(2) 846, 858 (1990); רע"א 2368/08 אבנ"ר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' מדינת ישראל, פסקה 11 [פורסם בנבו] (10.7.2011); ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פ"ד סה(2) 629, 648 (2012) (להלן: עניין