--- סוף עמוד 42 ---
רובאב)). כאשר בסוגיית התיישנות עסקינן, עילת התביעה מוגדרת כ"מכלול העובדות העיקריות המזכות את התובע לקבל את הסעד המבוקש" (עניין רובאב, בעמ' 648. ראו גם: ע"א 1650/00 זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166, 175 (2003) (להלן: עניין זיסר)). מכאן, שלצורך התיישנות, מועד היווצרות עילת התביעה הוא המועד שבו מתגבשות העובדות החיוניות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, במובן הזה שאילו היה מגיש התובע את תביעתו באותו מועד ומוכיח את העובדות האמורות בה, היה זוכה הוא בסעד המבוקש על ידו (ראו מיני רבים: ד"נ 32/84 עיזבון וויליאמס ז"ל נ' Israel British Bank (London) (in liquidation), פ"ד מד(2) 265, 271 (1990); ע"א 2919/07 מדינת ישראל - הוועדה לאנרגיה אטומית נ' גיא-ליפל, פ"ד סד(2) 82, 118 (2010) (להלן: עניין גיא-ליפל)).
67. עם זאת, לכלל האמור ישנם מספר חריגים. כך למשל, סעיף 7 לחוק ההתיישנות משהה את מירוץ ההתיישנות בעקבות התנהגות פסולה של הנתבע אשר יש בה כדי למנוע מהתובע מלהגיש את תביעתו במועד (לפרשנות סעיף 7 לחוק, לאור התיקון המהותי שנערך בו בשנת 2015, ראו: רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך [פורסם בנבו] (20.8.2020) (להלן: עניין אילני)). חריג אחר מנוי בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, ועניינו באותם מצבים בהם התובע לא ידע, וגם לא היה עליו לדעת, על אודות העובדות החיוניות המגבשות את עילת תביעתו, ולפיכך תקופת ההתיישנות נמנית החל מהמועד שבו נודעו לתובע עובדות אלה, או מהמועד שבו יכול היה לגלותן (ראו, למשל, עניין גיא-ליפל). חריג נוסף מצוי בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, על פיו, מקום בו הודה הנתבע בקיומה של זכות בידי התובע, מירוץ ההתיישנות מתאפס, ותקופת ההתיישנות נמנית מחדש מיום ההודאה (לעניין זה, ראו: עניין רובאב). ויודגש, בעוד הנטל להוכיח טענת התיישנות מוטל על הנתבע, הנטל להוכחת התקיימות אחד מהחריגים כאמור רובץ לפתחו של התובע (ע"א 34/88 רייס נ' עיזבון המנוחה אברמן ז"ל, פ"ד מד(1) 278, 283 (1990); ע"א 4381/08 קופת חולים כללית נ' מוסקוביץ, פסקה כ"ה [פורסם בנבו] (16.1.2012)).
68. במקרה שלפנינו, העלו התובעים בעניין ההתיישנות טענות בשלוש רמות: ראשית, כלל לא היה מקום לאפשר העלאת טענת התיישנות נגדם, מאחר שלשיטתם, יש לראות בטענות שהעלו נגד הבנק במסגרת התביעה משום "מגן ולא חרב", דהיינו טענות הגנה שנועדו להדוף את הליכי גביית החוב בהם נקט הבנק, ולא עילות תביעה עצמאיות העומדות בפני עצמן; שנית, בכל מקרה מתקיימים בעניינם החריגים המשהים