מבין החובות האמורות מונה הפסיקה שלוש חובות מרכזיות – חובת הנאמנות, חובת הזהירות וחובת תום הלב (ע"א 8098/09 כהן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ - סניף חדרה, פ"ד סה(2) 330, 336 (2012) (להלן: עניין כהן). בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 25.3.2012 במסגרת דנ"א 661/12; ע"א 6547/12 עמר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ - סניף נתיבות, פסקה 13 [פורסם בנבו] (13.4.2015) (להלן: עניין עמר)) – אשר חלות הן כלפי לקוחות הבנק והן כלפי צדדים שלישיים (לעניין חובת הנאמנות, ראו: ריקרדו בן-אוליאל ולירן חיים דיני בנקאות – חלק כללי כרך א 235 והמקורות הנזכרים שם (מהדורה שנייה, 2021) (להלן: בן-אוליאל וחיים); רות פלאטו-שנער דיני בנקאות: חובת האמון הבנקאית 148-113 (2010) (להלן: פלאטו-שנער). לעניין חובת הזהירות, ראו למשל: ע"א 168/86 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' לה כודיאר בע"מ, פ"ד מב(3) 77, 82 (1988); ע"א 8068/01 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה אופלגר ז"ל, פ"ד נט(2) 349, 372-369 (2004) (להלן: עניין עיזבון אופלגר); דנ"א 10512/04 בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ נ' מנהל עיזבון המנוחה אופלגר ז"ל, פסקה 11 והאסמכתאות שם [פורסם בנבו] (19.1.2005); ע"א 7370/06 שני נ' ברדיצבסקי, פסקה 9 [פורסם בנבו] (10.3.2009) (להלן: עניין שני). בקשר לחובת תום הלב, ראו למשל: רע"א 2443/98 ליברמן נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נג(4) 804, 814 (1999); גלעד נרקיס ומירב מור חובות החלות על הבנקים כרך א 133-132 (2002)). בענייננו, התובעים טענו הן להפרת חובת הנאמנות והן להפרת חובת הזהירות, ובהן נתמקד להלן.
82. חובת הנאמנות החלה על הבנק היא חובה שהתעצבה בפסיקה, ומשמעותה כי על הבנק למלא את תפקידו מתוך התחשבות יתרה בטובת הלקוח, דהיינו עליו לפעול לשם המטרה בעטיה התקשר עמו הלקוח, ללא שיקולים זרים וניגוד עניינים, ותוך שמירה קפדנית על האינטרסים של הלקוח (עניין צבאח, בעמ' 595-591; פלאטו-שנער,
--- סוף עמוד 50 ---
בעמ' 73-71; בן-אוליאל וחיים, בעמ' 235 והמקורות הנזכרים שם). בפסיקה נקבע כי ביטוייה הקונקרטי של חובת הנאמנות וסטנדרט ההתנהגות הנגזר ממנה אינם אחידים ומשתנים ממקרה למקרה, בשים לב לסוג השירות בו עסקינן, טיב היחסים בין הבנק ללקוחו, מידת מעורבותו של הבנק במערכת יחסים זו מזה וסוג הלקוחות עמו נמנה הלקוח הספציפי מזה, מידת הסתמכותו של הלקוח על הבנק, וכן בהתחשב בגורמים רלוונטיים נוספים (עניין צבאח, בעמ' 592; ע"א 7424/96 בנק המזרחי בע"מ נ' חברת אליהו גרציאני (1988) בע"מ, פ"ד נד(2) 145, 162-161 (2000). להצעות שונות בדבר תחימת היקף החובה בשים לב לסוג השירותים הניתן על ידי הבנק, ראו: רות פלאטו-שנער ואביבה גבע "חובת האמון הבנקאית – המודל הישראלי" משפט ועסקים יא 393, 409-407 (2009); עמיר ליכט "חובת אמון – אימתי?" חובות אמון בדין הישראלי 35, 58-56 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים, 2016)). בצד זאת הודגש, כי חובת הנאמנות שחב הבנק ללקוח אינה משחררת את האחרון מחובתו לדאוג לענייניו מחד גיסא, ואינה מחייבת את הבנק לזנוח את האינטרסים שלו כליל, מאידך גיסא (ע"א 6505/97 בוני התיכון בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד נג(1) 577, 592 (1999); רע"א 4827/12 חיות נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פסקה 13 [פורסם בנבו] (30.8.2012); ע"א 7545/12 זקס נ' בנק מזרחי טפחות [פורסם בנבו] (12.2.2014). ראו בהרחבה: פלאטו-שנער, בעמ' 111-105; רות פלאטו-שנער "הרהורים בנושא גבולותיה הראויים של חובת האמון הבנקאית: הבנק כאפוטרופוס של הלקוח?" חובות אמון בדין הישראלי 107, 130-121 (רות פלאטו-שנער ויהושע (שוקי) שגב עורכים, 2016)).