--- סוף עמוד 52 ---
וסכומה), ובראי היחסים שבין הבנק והלקוח הנדונים בפרט, והאם עסקינן בפעולה שקיים צורך מיידי בביצועה; שיקולים הנוגעים ללקוח הספציפי ומערך הכוחות בינו לבין הבנק, כגון כישוריו ויכולותיו של הלקוח, גילו ורמת השכלתו, וכן האם מדובר בלקוח שנוהג לבקר בבנק באופן תדיר, אם לאו; והאמצעים העומדים לרשותו של הבנק, אשר משתנים מטבע הדברים עם התקדמות הטכנולוגיה (עניין כחולי, בעמ' 275-274; דיון נוסף כחולי, בעמ' 62-54; ע"א 10691/04 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מולר, פסקה 13 [פורסם בנבו] (28.8.2007); עניין עמר, פסקה 14).
אחריות הבנק כלפי הלקוח בגין פעולות שלוח של הלקוח
85. רובד נוסף, שיש לו חשיבות מיוחדת לצורך הדיון בערעורים שלפנינו, עניינו בחובות הבנק כלפי הלקוח במצבים בהם מתקיימת מערכת היחסים המשולשת – בנק, לקוח ושלוח של הלקוח. ודוק, היקף חובות הבנק כלפי הלקוח ותוכנן עשויים להשתנות כאשר מדובר בפעולות שבוצעו על ידי שלוחו של הלקוח, הפועל באמצעות הרשאה שניתנה לו. נקודת המוצא בעניין זה מצויה בסעיף 2 לחוק השליחות, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק השליחות) המורה כי "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה, לפי הענין, את השולח". שלושה הם המצבים בהם יכולה פעולה של השלוח (מיופה כוחו של הלקוח בפעולותיו מול הבנק) לחייב את השולח (לקוח הבנק) כלפי הצד השלישי (הבנק):
- מצב הדברים הראשון: השלוח פועל על פי ההרשאה שנתן לו השולח (סעיף 3 לחוק השליחות). זהו מצב הדברים הקלאסי, כאשר השליחות מוקנית במישור היחסים שבין השולח לשלוח (הרשאה מהסוג הנדון מכונה "הרשאה פנימית").
- מצב הדברים השני: השלוח פועל שלא במסגרת ההרשאה שקיבל מאת השולח, אלא בגדר "הרשאה מחמת הכרח", דהיינו, מדובר בביצוע פעולה דחופה ובלתי צפויה אשר נדרשת באופן סביר לשמירה על ענייניו של השולח בקשר לנושא השליחות (סעיף 5(ב) לחוק השליחות), או "אישרור", דהיינו, כאשר השולח נתן אישור בדיעבד לפעולה שבוצעה (סעיף 6(א) לחוק השליחות). המשותף לפעולות הנכנסות בגדר מצב דברים זה הוא שגם אם השולח לא נתן הרשאה לביצוען מלכתחילה, הוא היה מעוניין בביצוען.
--- סוף עמוד 53 ---
- מצב הדברים השלישי: השולח יצר מצג של הרשאה כלפי הצד השלישי שמולו בוצעה הפעולה, אף אם הפעולה עצמה חרגה מההרשאה המקורית שניתנה, ובלבד שהצד השלישי לא ידע ולא היה עליו לדעת כי השלוח פועל ללא הרשאה (ראו: סיפא סעיף 3, סעיף 15(ב) וסעיף 18 לחוק השליחות; ע"א 318/82 יעבץ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לח(4) 85, 92 (1984); ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 812 (1994) (להלן: עניין ורד הלבשה); ע"א 3264/01 בסנינו נ' אליה, פ"ד נו(6) 566, 574 (2002); ע"א 1796/10 כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ, פסקאות 40-39 [פורסם בנבו] (7.12.2011) (להלן: עניין כתבן). כן ראו: חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) אהרן ברק בעניין כחולי; דיון נוסף כחולי, בעמ' 76-72). במצב דברים זה, השליחות מוקנית במישור היחסים שבין השולח לצד שלישי (הרשאה מהסוג הנדון מכונה "הרשאה חיצונית").