ד. רכישת מניות פליינט
109. סוגיית רכישת המניות מתמקדת בקניה של מניות של חברת פליינט בהיקפים משמעותיים, החל משנת 1993, בחשבון שמספרו 33601, לאחר שהוסב החשבון לחברת KF האירית. המדובר ברכישת מניות בסכום כולל של כ-2.1 מיליון דולר, אשר נרכשו ב-31 רכישות שונות, שהראשונה בהן היא ביום 16.8.1993 והאחרונה היא מיום 26.12.1997. עוד אין מחלוקת כי כלל הרכישות בוצעו על ידי מר ספיר. על מנת לסבר את האוזן יוער כי במהלך אותן שנים שבהן בוצעו הרכישות, ערך המניה ידע תנודות רבות כאשר החל מהרבעון השלישי של שנת 1997 ירד הוא באופן דרמטי.
110. בית משפט קמא סבר כי יש לראות בכלל הרכישות שבוצעו כ"רכישה אחת", אשר עילת התביעה בגינה התגבשה כבר בעת הרכישה הראשונה, בשנת 1993, ולכל
--- סוף עמוד 70 ---
היותר בשלב שבו בוצעו הרכישות בסכומים ניכרים, היא שנת 1995. משכך, קבע כי עילה זו התיישנה. בכך, לטעמי, נקלע בית משפט קמא לכלל טעות.
111. טענות התובעים אומנם התמקדו בכל הרכישות גם יחד, ואולם, נראה כי כל רכישה עומדת היא בפני עצמה. ודוק, העובדה כי עילת התביעה לה טענו התובעים – רכישה בהיעדר הרשאה כדין – היא זהה ביחס לכלל הרכישות, אינה משמיעה לנו את המסקנה כי יש לראות ברכישות אלה, אשר בוצעו במועדים שונים ובסכומים שונים, כ"רכישה אחת". מכאן שבכל הנוגע לרכישות של מניות פליינט שבוצעו החל מיום 27.7.1996 (במהלך 7 השנים שקדמו להגשת התביעה), לא חלה התיישנות.
112. יחד עם זאת, גם בעניין זה יש מקום לדחות רכיב תביעה זה לגופו של עניין. כאמור, למר ספיר הייתה הרשאה לפעול בחשבון חברת KF, הן מכוח ייפוי הכוח שניתן לו והן משום שהיה מורשה חתימה בשל היותו בעל תפקיד בחברה. לא זו בלבד, חברת KF היא חברת אחזקות אשר נועדה לשמש ככלי לביצוע השקעות מסוג זה, ומכאן שפעולתו של מר ספיר, כשלעצמה, לא הייתה צריכה לעורר חשד אצל הבנק. אכן, המדובר בהיקף רכישות המצטבר לכדי סכום נכבד, וגם בבחינת מכלול ההשקעות בניירות ערך שבוצעו בחשבון חברת KF דומה כי רכישת מניות חברת פליינט הייתה מהרכישות המרכזיות בחשבון. אפס, בהתחשב בהיקף ההשקעות שביצע מר ספיר בחשבון חברת KF, בהתחשב באופי הפעולות שבוצעו על ידי מר ספיר בחשבון חברת KF, ובשים לב למסת הנכסים המצויים בחשבון חברת KF, קשה להתרשם כי מדובר ברכישות שאינן סבירות, לא בראי ההתנהלות בחשבון חברת KF, ואף לא בראי ההתנהלות השגרתית של מר ספיר ביתר החשבונות הקשורים למר גזונדהייט. וזאת יש לזכור: במסגרת מהלך העסקים הרגיל, ומתוקף היותו בעל תפקיד בחברה, ביצע מר ספיר פעולות השקעה רבות בחשבון חברת KF, בסכומי כסף נכבדים, בהינתן שזו הייתה הפעילות המרכזית של החברה. על כן, נקודת המוצא היא כי לא הייתה על הבנק כל חובה לבדוק ולברר את טיבה של כל השקעה. כך ביתר שאת, שעה שבאותה תקופה התבצעו רכישות של מניות חברת פליינט גם באחד מחשבונותיו האישיים של מר גזונדהייט בבנק וגם בחשבונו בבנק אחר, ואשר כנגדן לא הועלתה כל טענה (פסקה 116(ה) לפסק הדין החלקי). מכאן שאף אם נניח כי מר גזונדהייט לא ידע על אודות הרכישות הללו (ולא כך קבע בית משפט קמא), הבנק לא היה צריך לחשוד באותן רכישות שבוצעו בהתאם להרשאה ולדרך ההתנהלות הטיפוסית בנסיבות העניין.