שנית, עסקינן בשיעור הריבית שנגבה החל משנת 1996. במצב דברים זה, אין כל סיבה להניח כי שיעור זה יישאר זהה לאורך תקופת זמן ממושכת כל כך, בהתעלם מאופי הפעולות שבוצעו בחשבון לאורך השנים, משינויים במצבם הכלכלי של התובעים ומהמציאות הכלכלית המשתנה. יצוין בהקשר זה כי בכל תקופת שבע השנים שקדמה להגשת התביעה עמד שיעור הריבית בחשבון חח"ד דולרי של החברה על ליבור + 1% רק למשך רבעון אחד (1.7.1996 – 30.9.1996). בכל יתרת התקופה היה שיעור הריבית גבוה מכך, והתובעים לא מחו בזמן אמת לא על כך, ולא על העובדה ששיעור הריבית הנגבה מהם לא היה מקובע על שיעור אחיד. כמו כן, לא השמיעו התובעים באוזני הבנק כל טרוניה על אי-קבלת הודעות באשר לשינויים אשר חלו, מעת לעת, בשיעור הריבית.
שלישית, היריעה הרחבה שפרשו התובעים במסגרת תביעתם מלמדת כי שיעור הריבית של ליבור + 1% אכן היה השיעור השכיח שנגבה מהם ככל שמדובר היה
--- סוף עמוד 74 ---
בכתבי ערבות (כך, למשל, היה המצב בערבויות האישיות שנתן מר גזונדהייט לחברת ספנדקס). ואולם, אין שיעור הריבית הנגבה מכוח כתב ערבות כשיעור הריבית שיש לגבות בגין יתרת חובה בחשבון עובר ושב (קרי, בעבור אשראי שוטף). השוני המהותי בין השניים, בהיבט של מתחם הסיכון וחלוקתו בין הצדדים, מצדיק איפוא שוני בשיעור הריבית.
בהתחשב בכל אלה, יש מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא ולהורות כי התובעים לא הצליחו להראות כי נפל פגם בשיעורי הריבית שבהם חויבו בפועל עד למועד הגשת התביעה, וכפי שיובהר בהמשך, גם בשנים הבאות, עד למועד בו שינה הבנק את מדיניותו בסוגיית הריביות, דהיינו עד ליום 28.6.2009.
ויובהר, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט קמא כי גם אם הייתה לבנק סמכות מכוח החוזה לשנות את שיעורי הריבית, הייתה מוטלת עליו חובה לשלוח הודעות עדכון ללקוח בדבר החלטות שהתקבלו אצלו לגבי שינויים בשיעורי הריבית (ראו ע"א 1822/97 בנק המזרחי המאוחד בע"מ – סניף חדרה נ' יאיר ש. שיווק בע"מ, פסקאות 8-4 [פורסם בנבו] (11.11.1999)). זאת ועוד, אי משלוח הודעות עדכון כאמור עשוי, במקרים מתאימים, להצדיק הטלת נטל על הבנק להוכיח כי לא נגרמו ללקוח נזקים בעקבות כך (בכלל זה, מכוח דוקטרינת הנזק הראייתי – בין היתר, בכל הקשור לאובדן ההזדמנות של הלקוח לקבל אשראי ממוסד פיננסי אחר). יחד עם זאת, בהתחשב בכך שעסקינן בלקוח מתוחכם, אשר הסתייע בבעלי מקצוע בתחום הפיננסי – וכאמור לא השמיע בפני הבנק כל טענה על אי-קבלת ההודעות בדבר שינויים בשיעור הריבית – קשה להלום שלא היה מודע בזמן אמת לשיעורי הריבית שנגבו ממנו על ידי הבנק, ולמצער, לסכומי הריבית שנגבו ממנו בכל אחד מהחשבונות (עניין לגביו בוודאי הועבר דיווח בזמן אמת). זאת ועוד, הנזקים המרכזיים עליהם יכול הלקוח להלין במקרה מעין זה הוא שבשל חוסר מודעותו לשינוי בשער הריבית, נמנע מלנהל משא ומתן שימנע את השינוי, בין מול הבנק ובין מול נותן אשראי חלופי שהיה מוכן להציע לו תנאים טובים יותר. ואולם משא ומתן בין הצדדים ביחס לתנאי העמדת האשראי התנהל באופן שוטף, והאפשרות להעביר את החוב לגורם אחר לא מומשה על ידי מר גזונדהייט גם לאחר שפרץ סכסוך משפטי בין הצדדים. בנסיבות אלה, קשה להניח שהתובעים היו נוהגים בצורה שונה מזו בה נהגו בפועל גם לו היו מקבלים הודעות כאלה או אחרות על שינויים בהיקף מוגבל בשיעור הריבית שנגבה על ידי הבנק (כאמור בתקופה שבין 1996 ל-2009 נע שיעור הריבית שגבה הבנק מהתובעים בטווח