מהתנהלות זו של הבנק לאחר מועד הגשת התביעה עולות שלוש מסקנות חשובות לענייננו: ראשית, עד ליום 28.6.2009 הריבית הרגילה בה חויבו התובעים על ידי הבנק נקבעה משיקולים כלכליים עניינים, ולא הוכח כי הגשת התביעות ההדדיות הובילה את הבנק לקבוע אותה בשיעורים גבוהים על הראוי. לפיכך ביחס לריביות רגילות אלה, כמו גם ביחס לריביות עד מועד הגשת התביעה, אין הצדקה להתערב בגובה הריבית הרגילה בו חויבו התובעים על ידי הבנק בזמן אמת, שנעה כל העת בטווח שבין ליבור + 1% לבין ליבור + 3% (והשוו לאמור בפסקה 118 לעיל). שנית, גם לאחר הגשת התביעה אין הצדקה לחייב את התובעים בריבית חריגה, שכן ההיגיון הטמון בגביית ריבית חריגה מבוסס על סירובו של הלקוח לשלם את החוב ללא הצדקה של ממש. כך סבר גם הבנק בזמן אמת, ולראיה הימנעותו מחיוב בריבית פיגורים עד
--- סוף עמוד 77 ---
ליום 28.6.2009. שלישית, אלמלא טענת הבנק בשעתו כי הוא זכאי לגבות ריבית פיגורים באופן רטרואקטיבי, הרי שהתובעים היו פורעים את החוב הנטען, ולא היה כל פיגור בתשלום שיישא ריבית חריגה ממועד זה ואילך (והשוו סעיף 9 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961). ממילא אין הצדקה לחייב בריבית פיגורים גם בגין התקופה שלאחר יום 28.6.2009.
122. מהי הריבית הרגילה שיש לאפשר לבנק לגבות מיום 28.6.2009 ואילך? ויובהר, עד למועד זה גבה הבנק מהתובעים רק ריבית רגילה, אשר כפי שהובהר להלן, שיקפה את מחיר האשראי לתובעים, ועל כן לא הייתה הצדקה להתערב בה. לעומת זאת, ממועד זה ואילך כלל הבנק בדרישתו מהתובעים גם ריבית פיגורים, ועל כן לא ניתן עוד לסמוך על הריבית שדרש כראיה לגובה הריבית הרגילה שעל התובעים היה לשלם. בית משפט קמא העמיד את הריבית הרגילה לפיה בוצע התחשיב לאחר יום 28.6.2009 על שיעור של ליבור + 1%, כחלק מקביעתו העקרונית כי זהו שיעור הריבית הנכון לחיוב התובעים למשך כל התקופה בה לא נפרע החוב. כאמור, עמדה גורפת זו אינה מקובלת עליי, שכן לשיטתי אין הצדקה להתערב בשיעורי הריביות שגבה הבנק בפועל, כל עוד לא כללו רכיב של ריבית פיגורים. ואולם מהמועד בו החל הבנק לכלול בדרישתו גם ריבית פיגורים (28.6.2009) אין באפשרותנו לדעת עוד מדרישות הבנק מהו שיעור הריבית הסביר בו ראוי לחייב לקוחות במצבם של התובעים. כנגזר מכך, קיים קושי ראייתי בעניין זה, שהוא תוצאה של התנהלות הבנק. בהינתן קושי זה, ובשים לב לעמדות הצדדים ולדוקטרינת הנזק הראייתי, סבורני כי יש להותיר את קביעת בית המשפט המחוזי לעניין שיעור הריבית בעינה ממועד זה ואילך (קרי, שיעור ריבית של ליבור + 1%).