--- סוף עמוד 79 ---
126. סיכומו של דבר, מצאתי כי יש לדחות את טענותיו של הבנק בקשר לסוגיית הריביות, למעט הטענות הנוגעות לקביעת שיעור הריבית הרגילה שיישא החוב (ובהתאם יתרות הזכות). משמעות הדברים היא כי ביחס לתקופה שעד ליום 28.6.2009 יש לבטל את קביעת בית המשפט המחוזי כי הריבית שיגבה הבנק תעמוד על שיעור אחיד של ליבור + 1%, ולהחזיר את החיוב בריבית שנקבעה על ידי הבנק כריבית רגילה (להבדיל מריבית פיגורים). כן יש לבטל ביחס לתקופה האמורה זיכויים מכוח פסק הדין של התובעים בריבית בגין יתרות זכות בחשבונות התובעים. מיום 28.6.2009 ואילך תעמוד הריבית שיגבה הבנק על ליבור + 1%, ויש להורות על קיזוז ריבית בגין יתרת זכות באופן עליו הורה בית המשפט קמא.
ו. החיובים בחשבון ספנדקס
127. על הכרעתו של בית משפט קמא בסוגיית החיובים בחשבון הבנק של חברת ספנדקס מערער הבנק. ערעורו מופנה הן כלפי ביטולה של הערבות הכללית והן כלפי שיעורי הריבית שיישא חובה של חברת ספנדקס. דינו של ערעור זה, על שני ראשיו, להידחות.
128. בכל הנוגע לתוקפה של הערבות הכללית, בעניין זה מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא לפיה אף אם למר ספיר הייתה הרשאה ליצירת הערבות בשמו של מר גזונדהייט, אין לקבלה בהינתן הפגמים שנפלו בעשייתה, ובפרט בהיעדר התייחסות לחשבון הבנק במסגרתו ניתן יהיה לממשה בעת הצורך. משלא סיפק מר ספיר במסגרת הערבות הכללית כל פרט מזהה בדבר החשבון ממנו הוצאה הערבות, בשונה מערבויות אחרות שחתם בשמו של מר גזונדהייט; בהתחשב בכך שבבעלות מר גזונדהייט היו מצויים באותה עת מספר חשבונות בסניף הבנק ביחס אליהם ניתנה למר ספיר הרשאה; ובהינתן משמעותה הכלכלית של הערבות הכללית – הרי שהיה על הבנק לחשוד הן בדבר ההרשאה של מר ספיר לפעול והן בדבר תקינות הערבות הכללית, ולבררן, בטרם הסתמך עליהן. והדברים אמורים ביתר שאת, בשים לב לכך שלא ניתן על ידי הבנק, לא לפני בית משפט קמא ואף לא במסגרת טענותיו בערעור, כל הסבר המניח את הדעת מדוע היה צורך בשלוש הערבויות הספציפיות שנתן מר גזונדהייט אך שנתיים לאחר מכן – ערבויות בהן מר גזונדהייט לא כופר בשלב זה, ואשר מכוחן נגבו חלק מחובותיה של חברת ספנדקס – אם היה בידי הבנק ערבות כללית תקפה, שאינה מוגבלת בסכום, כך שניתן היה לגבות מכוחה את חובות החברה, ללא כל הגבלה. קיומן
--- סוף עמוד 80 ---
של ערבויות אלה דווקא מלמד כי הבנק הבין שאין בידיו ערבות כללית 'נקייה'. לא זו בלבד, בניגוד לאירועים האחרים שנדונו במסגרת התביעה, הרי שביחס לערבות זו לא הייתה כל טענה מצדו של הבנק כי יידע את מר גזונדהייט על כך באופן אישי (פרוטוקול דיון בבית משפט קמא מיום 28.2.2013, בעמ' 1014 ש' 2-1).