בנתון להערתי זו, אני מצטרף, כאמור, לתוצאת פסק דינה של חברתי הנשיאה ולסעדים המוצעים על ידה בהתייחס לשני הערעורים.
המשנה לנשיאה
השופטת ע' ברון:
אני מצרפת את הסכמתי לחוות הדעת המקיפה והמלומדת של הנשיאה א' חיות, לדרך הילוכה ולתוצאה שאליה הגיעה.
אין חולק על מעמדה הרם של הזכות לאזרחות שהוכרה בפסיקתנו כזכות יסוד חוקתית. אמנם ככל זכות יסוד בשיטתנו זו אינה זכות מוחלטת, אך יש לנהוג משנה זהירות בבואו של שר הפנים לבקש את שלילתה מאדם ומשמונחת בקשה כזו לפתחו של בית המשפט מתוקף הוראת סעיף 11(ב)(2) לחוק האזרחות התשי"ב-1952 (להלן: סעיף 11(ב)(2)). כפי שהיטיבה לבאר חברתי הנשיאה, התכלית ההצהרתית היא התכלית שעומדת בליבת ההסדר שבסעיף 11(ב)(2) המאפשר שלילת אזרחות ממי שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים החותרת תחת אושיות המדינה; ונמצא שהסדר זה צולח
--- סוף עמוד 128 ---
את מבחני פסקת ההגבלה שבסעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. הקושי העיקרי בהקשר זה נסב על האפשרות לשלול אזרחות ממי שנותר חסר כל אזרחות עקב כך, להבדיל ממי שאוחז באזרחות נוספת. ובעניין זה אוסיף מספר מילים.
על פי הרישא לסעיף 11(ב)(2), ביטול האזרחות מותנה בכך שלא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות, ובלשונו: "ובלבד שעקב ביטול האזרחות לא יוותר אותו אדם חסר כל אזרחות"; אלא שבהמשך ישיר לכך נאמר: "ואם יוותר חסר כל אזרחות כאמור – יינתן לו רישיון לישיבה בישראל כפי שיורה שר הפנים". אני מסכימה עם הנשיאה כי גם אם ניתן לפרש "רישיון לישיבה בישראל" כמקנה אפשרות לשר הפנים ליתן לאדם שנותר חסר אזרחות, רישיון לישיבת ארעי – כעמדה שהציג השר, פירוש הוראת החוק באופן כזה היה מוביל למסקנה שההסדר אינו עומד במבחן המידתיות. ומשכך, כדבריה, יש להעדיף את הפרשנות המקיימת, שלפיה תיבת המילים "רישיון לישיבה בישראל" משמע רישיון לישיבת קבע.
לטעמי זו גם הפרשנות המתחייבת למקרא סעיף 11(ב)(2) בכללו. את רישיון הישיבה שהשר מחויב להעניק, יש לקרוא בהלימה לכך שרישיון זה מיועד להיות חלופה למעמד האזרחות שנשלל, הגם שחלופה פחותה. וכפי ששלילת האזרחות היא בעלת תוקף קבוע, מתחייב שגם תוקפה של החלופה יהיה קבוע, והדברים אמורים בכל זמן נתון. לא ניתנה לשר הפנים בהקשר זה יד חופשית בלא הגבלה, בבחינת "צ'ק פתוח". ויצוין כי הוראתו של שר הפנים גם בעניין זה נתונה לביקורת שיפוטית, כלשונו המפורשת של סעיף קטן (ו1) לסעיף 11(ב) לחוק.