למען שלמות התמונה יצוין כי בחוק האזרחות קבועות דרכים נוספות שבהן יכול אדם לאבד את אזרחותו הישראלית – הצהרת ויתור של האזרח עצמו (בכפוף להסכמת שר הפנים – סעיפים 10 ו-10א לחוק); ומצבים שבהם האזרחות נרכשה על
--- סוף עמוד 21 ---
יסוד פרטים כוזבים, שאז רשאי שר הפנים (אם טרם חלפו שלוש שנים מרכישת האזרחות) או בית המשפט (אם חלפו שלוש שנים מהמועד האמור), לבטל את אזרחותו של אותו אדם (סעיפים 11(א) ו-11(ב)(1) לחוק). כמו כן קיימת ביחס לתושבי קבע הוראה נפרדת בסעיף 11א לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל)), המאפשרת לשר הפנים לבטל רישיון לישיבת קבע אם בעל הרישיון עשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל (החלופות להגדרת "הפרת אמונים" זהות לאלה שבחוק האזרחות, למעט החלופה השלישית הנוגעת לרכישת מעמד במדינה עוינת, שאינה קיימת ביחס לתושבי קבע). הוראה זו נוספה לחוק הכניסה לישראל בשנת 2018, בעקבות בג"ץ 7803/06 אבו ערפה נ' שר הפנים (13.9.2017) (להלן: עניין אבו ערפה), שם נקבע כי ההוראה הכללית המאפשרת לשר הפנים לבטל, לפי שיקול דעתו, רישיון ישיבה (המעוגנת כיום בסעיף 11(א)(2) לחוק הכניסה לישראל), איננה מסמיכה אותו לשלול רישיון ישיבת קבע של תושבי מזרח ירושלים מחמת "הפרת אמונים".
המישור החוקתי
26. במוקד טענותיהם של זיוד ומפארג'ה בערעורים ניצבת הטענה כי הסדר ביטול האזרחות בגין הפרת אמונים המעוגן בסעיף 11(ב)(2) לחוק, פוגע בזכות לאזרחות באופן שאינו עולה בקנה אחד עם פסקת ההגבלה, ומשכך יש להורות על בטלות הוראה זו. כפי שצוין לעיל, הטענות החוקתיות נדחו על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים שדן בעניינו של זיוד ואילו בית המשפט שדן בעניינו של מפארג'ה לא נדרש לכך בפסק דינו בדחותו את בקשת שר הפנים לגופה.
טרם שאדון בטענה בדבר אי-חוקתיותו של ההסדר המעוגן בסעיף 11(ב)(2) לחוק, יש להידרש לטענה בדבר תחולת הוראת שמירת הדינים בענייננו.
א. הוראת שמירת הדינים
27. עם צירופה להליך טענה הכנסת כי אין מקום להידרש לטענות המועלות בערעורים במישור החוקתי, וזאת נוכח עיקרון שמירת הדינים המעוגן בסעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי "אין בחוק-יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק-היסוד". הכנסת ציינה כי בעיקרו של דבר הטענות החוקתיות שמעלים זיוד ומפארג'ה מופנות כלפי העיקרון הבסיסי של ביטול אזרחות