--- סוף עמוד 22 ---
בעילה של הפרת אמונים. עיקרון זה, כך נטען, עוגן בחוק האזרחות כבר בשנת 1952 ביחס למתאזרחים והחל משנת 1968 ביחס לכלל האזרחים – ועל כן חלה לגביו הוראת שמירת הדינים. שר הפנים הצטרף לעמדה זו של הכנסת, אף שהטענה לא הועלתה מטעמו בערכאה קמא. עם זאת, שר הפנים הוסיף וציין כי אין הכרח להכריע בשאלת תחולת שמירת הדינים בענייננו שכן ממילא הפגיעה הנטענת בזכות לאזרחות עומדת בתנאי פסקת ההגבלה. בהמשך, סייגה הכנסת את עמדתה בציינה כי הטענות החוקתיות שהועלו על ידי מפארג'ה לעניין האפשרות לבטל אזרחות של מי שאינו מחזיק באזרחות אחרת, מעוררות מורכבות בכל הנוגע לתחולת שמירת הדינים, וזאת משום שעד לחקיקת תיקון מס' 9, חוק האזרחות שתק באשר לאפשרות זו. בסופו של דבר, במהלך הדיון ביום 8.2.2022 ציינה באת כוח הכנסת כי גם לעמדת הכנסת, ההכרעה בסוגיית שמירת הדינים אינה דרושה לצורך הכרעה בערעורים שלפנינו (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון).
28. לגישתי, הוראת שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו אינה מהווה מחסום מפני ביקורת שיפוטית על חוקתיותו של הסדר ביטול האזרחות בגין הפרת אמונים. בפסיקה הובהר זה מכבר כי הוראת שמירת הדינים אינה חלה ביחס לתיקון חדש של חוק "ישן" שנחקק לפני חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ובלשון הפסיקה – "החוק העיקרי לחוד והחוק המתקן לחוד" (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221, 263-262 (1995); אהרן ברק "שמירת דינים" ספר דורית ביניש 413, 427 (אהרן ברק, שחר ליפשיץ, קרן אזולאי ואיתי בר-סימן-טוב עורכים 2018) (להלן: ברק, שמירת הדינים)). עוד נקבע בהקשר זה כי אין כל נפקות לכך שהחוק המתקן הוא חוק מיטיב המגביר את ההגנה על זכויות חוקתיות לעומת ההגנה שהוענקה להן בדין הישן, וזאת בין היתר משום ש"כאשר המחוקק חוקק את החוק המתקן, הוא היה מודע לחובה המוטלת עליו, על פי חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא לפגוע בזכות היסוד בניגוד לחוק היסוד" (בג"ץ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5) 241, 260 (1999); ברק, שמירת הדינים, בעמ' 428-427). האפשרות העקרונית לבטל אזרחות בעילה של הפרת אמונים אמנם קיימת מראשית ימי המדינה, אך בפועל הייתה סמכות זו במשך עשורים ארוכים "אות מתה" וגם לאחר שנעשה בה שימוש תקדימי בשנת 2002, סבר היועץ המשפטי לממשלה כי למעשה לא ניתן לעשות בה שימוש בהיעדר שינוי חקיקה. על רקע זה, בולט תיקון מס' 9 לחוק האזרחות כתיקון שהפך לראשונה את ההוראה הלקונית שבחוק ("שר הפנים רשאי לבטל את אזרחותו הישראלית של אדם אשר עשה מעשה שיש בו משום הפרת